לנון נודע כאחד המוזיקאים, הזמרים וכותבי השירים הפוריים והמשפיעים ברוקנרול, וזאת בזכות שני מפעלים עיקריים: הראשון הוא עבודתו המוזיקלית, בעיקר כחבר להקת הביטלס, שהביאה לו פרסום עולמי. השני הוא העובדה שהחל מתקופה מסוימת בחייו, החליט לנצל את פרסומו להפצת מסרים שבהם האמין – כמו שלום ואחווה, וכך קנה את הערצתם של המונים שהזדהו עמו ועם עקרונותיו.
ביוגרפיה
1940–1962: נעוריו ותחילת דרכו
לנון נולד בשם ג'ון וינסטון לנון בעיר הנמל ליברפול שבממלכה המאוחדת, בעת מלחמת העולם השנייה. שמו האמצעי, וינסטון, הוא על שמו של ראש ממשלתה של האימפריה הבריטית באותם ימים, וינסטון צ'רצ'יל. הוא תיעב את השם הזה, ולבסוף אף החליפו בשם אונו. סיפורו המשפחתי של לנון לא היה פשוט – אביו, אלפרד, שהיה מלח בצי הסוחר ממוצא אירי, כמעט לא נכח בבית במהלך מלחמת העולם השנייה. אמו, ג'וליה, אשר קיימה יחסים מחוץ לנישואין עם גבר אחר ואף הרתה לו, סירבה לחדש את הקשר עם אביו כאשר שב לאנגליה, וג'ון הועבר לטיפולה של מימי, אחות אמו, בעקבות לחץ ממשפחתה שלא הייתה מרוצה מכך שבתה "חיה בחטא".
לנון התבטא מאוחר יותר על ילדותו באומרו, "אמי פשוט לא הייתה מסוגלת להתמודד עם החיים. היא הייתה הצעירה (מבין חמש אחיותיה), בעלה ברח לים, המלחמה הייתה בעיצומה והיא פשוט לא הייתה מסוגלת לטפל בי, ולכן בסופו של דבר גרתי אצל אחותה הבכורה".[2] משפחתה אף התקשרה פעמיים לשירותי הרווחה של ליברפול ודיווחה על כך שג'ון ישן עם אמו במיטתה למרות גילו המתקדם (בן 8–10 בערך). במשך תקופה ארוכה בילדותו חי בנתק מאמו, רבות מכך בעקבות העובדה שדודתו לא ששה לגלות לו שביתה של אמו בעצם קרוב במיוחד. מימי, דודתו אשר גידלה אותו כאם, האמינה שהשפעתה של ג'וליה המעורערת על הילד ג'ון תהיה הרסנית, והיא סיפרה לביוגרף של לנון האנטר דייוויס שלא סיפרה לו על אביו ואמו מכיוון שדאגה לו מאוד. היא התוודתה מאוחר יותר ש"אולי דאגה יותר מדי".[3] אך כניסתה של אמו לחייו הייתה משפיעה במיוחד – היא זו שחשפה אותו למוזיקת הרוקנרול, ומותה הטרגי בתאונת דרכים הותיר עליו חותם.
בעת לימודיו בתיכון הקים ג'ון את להקת "החוצבים" (The Quarrymen), בהשראת שם בית הספר התיכון שבו למדו חברי הלהקה. הלהקה הופיעה מספר פעמים, ובין השאר הופיעה בפני קהל יהודי בלבד בשנת 1956, במועדון הגולף בגייטאקר, פרוור של ליברפול.[4] בשבת, 6 ביולי 1957, הופיעה להקת החוצבים בכנסיית סנט פיטר בפרוור וולטון (Woolton), שבו גר לנון, אחרי ההופעה, שכללה שני שירים (Puttin' On The Style, Baby Let's Play House), הפגיש חבר משותף בין לנון ומקרטני. מקרטני הרים גיטרה, כיוון אותה (דבר שהרשים את חברי הלהקה) וניגן לכבוד לנון ולהקתו. בפגישתם השנייה החליטו חברי הלהקה, ובהם ג'ון, לצרף את מקרטני בשל כישרונו בשירה ובגיטרה ולמרות גילו הצעיר. מעט מאוחר יותר הכיר מקרטני ללנון את ג'ורג' האריסון והציע לצרפו ללהקה. בתחילה התנגד לכך לנון בשל גילו הצעיר של האריסון (שהיה בן 14 באותה עת), אך לאחר ששמע את נגינתו על גיטרה השתכנע וצירף גם אותו ללהקה כגיטריסט מוביל. ב-1960 פרשו לנון, מקרטני והאריסון מה"חוצבים", והקימו להקה משלהם. הלהקה החדשה עברה מספר גלגולים עד שהפכה ללהקה המוכרת בתור הביטלס (The Beatles).
במהלך השנים הבאות הופיעו לנון, מקרטני, האריסון ופיט בסט (המתופף הראשון של הלהקה) בליברפול וכן בעיר הנמל המבורג, שבגרמניה המערבית. לנון התבטא מאוחר יותר באמירה "נולדתי בליברפול, אך התבגרתי בהמבורג",[5] בהתייחסו לכך שתקופת המבורג בחיי הלהקה הייתה סוערת במיוחד. לנון, כמו גם שאר חבריו ללהקה, עשה שימוש נרחב בסם בשם "ספיד", והם נהגו להופיע במקומות מפוקפקים. בכמה מהמועדונים בהם הופיעו היו צריכים המלצרים להסתובב עם אלות וסכינים כדי להשתלט על הלקוחות האלימים והשיכורים. אותם טיפוסים מפוקפקים הכריחו את לנון וחבריו לשתות כמויות גדולות של אלכוהול. "הם היו שולחים אל הבמה שמפניה, את החיקוי הגרמני הזול לשמפניה, והיינו צריכים לשתות את זה אחרת הם היו הורגים אותנו", אמר לנון מאוחר יותר. סביב לנון נקשרו כמו כן שמועות רבות על מעשי התגרות בקהל הגרמני תוך כדי שכרות, עם צעקות כמו "הייל היטלר" ו"תחזרו לטנקים שלכם", על שצפה כביכול בהאריסון מאבד את בתוליו, או שלקח חזיר לטייל בעיר. הביוגרף של לנון, ג'ון וייז ג'קסון, טען שאין סיבה לפקפק באמיתות הדברים. אף-על-פי שהתקופה בהמבורג הייתה ללא ספק קשה ואלימה, הייתה לה השפעה מכרעת על התפתחות הביטלס. חברי הלהקה בילו ביחד 800 שעות על הבמה, דבר שאימן אותם וגיבש אותם – דבר שלא יכלו לצבור בשום מקום מהוגן יותר.[6]
בשנת 1962 חתמה הלהקה על חוזה הקלטות עם חברת EMI, אחרי שנדחתה על ידי חברת דקה (Decca), דחייה שמוזכרת לעיתים קרובות בהקשר של טעויות עסקיות פטליות. הלהקה צירפה מתופף חדש, רינגו סטאר, שהחליף את המתופף הקודם, פיט בסט. באותה שנה התחתן לנון עם סינתיה פאוול. כשעוד היו בני זוג, באוגוסט 1962, סיפרה לו סינתיה שהיא בהיריון. היא סיפרה ש"ראתה איך כל הצבע נעלם לו מהפנים והחרדה חודרת לו לעיניים".[7] לנון חייב היה להתחתן עם אם ילדו, לא בגלל אהבה רבה, אלא כי באותם ימים שערורייה כזו הייתה עלולה לחסל את הקריירה שלו. כך נכנס לנון ב-23 באוגוסט1962 לנישואים בלי אהבה. על פי דודתו מימי, התחוללה בערב החתונה דרמה גדולה, כאשר בסיומה זעק לנון בדמעות "אני לא רוצה להתחתן".[8]בריאן אפשטיין, אמרגנו, שימש כשושבין בחתונה, ושילם על המסיבה שנערכה לאחר מכן. בנוסף, שילם אפשטיין על חדר פרטי בבית החולים כשסינתיה ילדה את בנם ג'וליאן שנה לאחר החתונה, ואף הציע להם את דירתו כדי שיהיה להם מקום להתגורר. אפשטיין הוא סנדקו של ג'וליאן לנון, בנו, שאותו הזניח בתקופת הביטלמניה ולאחריה.
הביטלס זכו להצלחה עצומה בבריטניה כמעט מן ההתחלה, בשנת 1963, כשנה לאחר תחילת ההקלטות ב-EMI. בהופעה לכבוד המלכה האם ואישים נוספים ממשפחת המלוכה הבריטית, אמר לנון את הערתו המפורסמת, שהתקבלה דווקא בהומור ואהבה בחצר הארמון: "לשיר הבא נצטרך את עזרתכם. אלו שיושבים במקומות הזולים יותר, אנא מחאו כפיים. היתר, בבקשה רשרשו בתכשיטיכם".[9] בשנת 1964, אחרי שנה של ביטלמניה בריטית, הופיעה הלהקה במופע של אד סאליבן, תוכנית טלוויזיה אמריקאית פופולרית, במה שסימן את תחילתה של הביטלמניה האמריקאית ובמידה מסוימת גם את "הפלישה הבריטית". אז החלה תקופה של שנתיים מרוכזות של ביטלמניה, שבהם הופיעו הביטלס ברחבי העולם, כתבו שירים, יצרו סרטים ולנון אף הוציא שני ספרים, In His Own Write ו-A Spaniard in the Works.
שיריהם התאפיינו באותה תקופה בפשטות, אקורדים מועטים, ונושאים שעוסקים בתחום שבינו לבינה. עם זאת, החל מסוף שנת 1964, וביתר שאת משנת 1965 ואילך, ניכרה במילות שיריו של לנון התפכחות מעליצות הנעורים שאפיינה את שירי הביטלס בשנים הראשונות. שירים כמו "I'm a Loser" או "No Reply" מהתקליט Beatles for Sale שיצא בסוף 1964 מבטאים תחושת חוסר ערך, אובדן דרך, אובדן עשתונות ונטיות אלימות, שעמדו בניגוד לתדמית העליזה-תמיד ונטולת הדאגות של הביטלס.[10]
תחושת אובדן הדרך והניתוק מהמציאות התעצמה אצל לנון במהלך השנתיים הבאות, בהן חש שהוא זקוק לעזרה "כדי לחזור למציאות" (כפי שכתב בשיר "!Help"), כאשר שיריו הופכים יותר ויותר אישיים וחושפניים, בעוד הוא עצמו שוקע בשימוש הולך וגובר בסמים קלים, הזייתיים וקשים. לנון גיבש במהלך שנים אלו את הסגנון שאפיין אותו בשנים הבאות – סגנון מאוד אישי, חושפני וישיר. משירי אהבה פשוטים וקלילים, הוא התפתח לשירים מורכבים יותר מבחינת המילים, אשר חשפו חוויות מחייו, בעקבות, בין השאר, המלצה שקיבל מבוב דילן – "בחייך, ג'ון, תקשיב למילים".[11] מאמצע שנות השישים חל מפנה במילות השירים של הביטלס, ובעיקר של ג'ון. לא היו אלה רק מילות השיר "!Help", שאכן ביטא מצוקה קשה מבעד למנגינת הרוקנרול. אם עד אז שירי האהבה של הביטלס עסקו בסיפורי אהבה פשוטים גם אם עצובים, עתה שירים כמו "Girl" סיפרו על מערכת יחסים מסובכת ומורכבת, וכללו רמיזות אתאיסטיות ציניות ("בילדותה כשאמרו לה שהכאב יוביל לאושר / האם היא עדיין מאמינה בזה אחרי שהוא מת?").
באותם ימים, ימי הביטלמניה, לא יכלו הביטלס לשמוע את עצמם בהופעותיהם, מבעד לצרחות הנערות המתרגשות למראה אליליהן. לנון לא אהב זאת – הוא היה שרוי באותן שנים, כאמור, במשבר קשה שנוצר ממה שהוא ראה כ"לחייך לכולם". שורה של אירועים דרמטיים הביאה את הביטלס לבסוף להחליט על הפסקה בהופעותיהם הפומביות, לרווחתו הגדולה של לנון. תחילה היה זה ריאיון שהעניק בחודש מרץ 1966 לעיתונאי האנגלי מורין קליב מה"איבנינג סטנדרד", בו טען כי "הנצרות עומדת להיעלם... אנחנו יותר פופולריים מישו עכשיו". הריאיון עבר ללא תגובה בבריטניה, אך כאשר פורסם בארצות הברית במהלך אותו קיץ, הוא גרם לשערורייה רבתי, שכללה הפגנות בהן שרפו המפגינים תקליטים של הביטלס.[12] התבטאותו זו של לנון גרמה לכעס רב מצד המוסדות הנוצריים, שהתאפיין בשריפה המונית של תקליטי הביטלס, בעידוד הקו קלוקס קלאן. בתגובה, נאלצו לנון ואפשטיין לטוס לארצות הברית כדי להתנצל בפני הקהל, רק כדי שהלהקה תוכל לצאת לסיבוב ההופעות שלה במדינה. רק בשנת 2008, לאחר כ-42 שנים, זכה לנון (לאחר מותו) לסליחה רשמית מטעם הוותיקן.[13]
בנובמבר 1966 נכנסו ארבעת חברי הלהקה לשיחה עם צוות ההפקה ואמרגן הלהקה. לנון אמר "איננו רוצים להמשיך במסע ההופעות. נמאס לנו מזה, ואף אחד לא יכול לשמוע אותנו מאחורי כל צרחות הילדים. אנחנו רוצים פשוט להקליט...". ג'ורג' מרטין, המפיק של הלהקה, הגיב בזלזול – "איך תתקיים להקה שלא מופיעה? אף אחד לא עשה את זה!", אך לנון היה נחרץ בדעתו – "אם לא נופיע, נוכל לנגן מוזיקה שלא חייבת להיות מסוגלת להתנגן בהופעה חיה. נוכל ליצור צלילים שאף אחד לא שמע קודם לכן".[14] מילים אלו מייצגות נאמנה את גישת הלהקה בשנים הבאות, שנות הסטודיו.
1966–1970: ימי הסטודיו ודמדומי הביטלס
הביטלס, ובעיקר ג'ון לנון, נחשפו לשימוש בסם הפסיכדליLSD, והיו סברות שמילות השיר "Lucy in the Sky with Diamonds" מרמזות על השימוש בסם זה עקב ראשי התיבות של שם השיר. למרות זאת, לנון טען שבנו, ג'וליאן, צייר לו ציור עם אישה בשמיים ויהלומים, ולכן כך נקרא השיר.
את ההיכרות עם הסם LSD עשה לנון בשנת 1965, אך את השימוש בו החל בשנת 1966. חוויית ההיכרות שלו עם הסם הייתה טראומטית במיוחד – חבר משותף של לנון והאריסון, רופא שיניים, הגיש להם ולבנות זוגם קוביות סוכר. רק לאחר שאכלו אותם, התברר להם שהיה זה למעשה LSD. בתחילת שנת 1966 החל לנון להשתמש ב-LSD באופן סדיר, מה ששינה את המוזיקה שלו מן הקצה אל הקצה ופתח עבורו את העידן הפסיכדלי. הפעם הראשונה שהביטלס התנסו בפסיכדליה רצינית הייתה ב-Revolver משנת 1966, אלבום שנוצר תחת השפעה של סמים. האלבום הזה היה הראשון לו יכלו הביטלס להקדיש את כל זמנם. כך לדוגמה, בשיר Tomorrow Never Knows, שעתיר בפסיכדליה, כל צוות האולפן והביטלס עבדו קשה כדי שתמולא בקשתו המוזיקלית של לנון – להישמע כמו "הדלאי לאמה ואלפי נזירים טיבטיים מדקלמים מראש הר".[15]
אחרי הפסקת ההופעות התמקד לנון בהקלטות שירים חדשים שהובילו להוצאת התקליטון עם השירים "Strawberry Fields Forever", שנכתב על ידו, ו-"Penny Lane", שירו של פול מקרטני, ומאוחר יותר לתקליט Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, שקיבע את מעמדם של חברי הביטלס כיוצרי המוזיקה הקלה המובילים בדורם. הטענה הרווחת היא שהעובדה שחבריו הביטלס יכלו להפנות יותר זמן לכתיבת השירים משנפטרו מלוח ההופעות הצפוף שהיו משועבדים לו, גרמה להם להעמיק יותר במוזיקה אותה כתבו.[16] מקרטני ולנון רצו לכתוב כל אחד שיר על ילדותו – פול כתב את "Penny Lane" על ילדות עליזה, וג'ון כתב את "Strawberry Fields Forever", שמבחינת לנון היה נקודת מפנה. מדובר בשיר שמבטא את תפיסת השיר החדשה של לנון ואת השינוי המשמעותי שעבר – שיר פסיכדלי במיוחד, מורכב ומלא ברבדים, ועדיין אוטוביוגרפי ואישי מאוד – "שדות התות" היה בית יתומים בליברפול, עיר ילדותו של לנון.[17]
לנון הפך לדמות פוליטית יותר ויותר. אמרגנו, בריאן אפשטיין, ניסה למנוע ממנו להתבטא בצורה פוליטית חריפה כפי שהתבטא בסופו של דבר. אפשטיין גם ניסה להפוך את הביטלס בכלל ואת לנון בפרט – שתמיד היה מרדני יותר – ל"רכים" יותר. הדבר התבטא בין השאר בעובדה שאפשטיין הלביש את הביטלס בחליפות ובתסרוקות המסודרות שאפיינו אותם בתחילת דרכם, שהסבו ללנון, שתיעב אותם, הרבה מרירות. אך לנון מימש את רצונותיו בצורה מלאה, רק לאחר מותו הטרגי של בריאן אפשטיין, שגרם לו להפוך לאישיות פוליטית במיוחד, מה שלא הסב הרבה נחת לממסד האמריקאי ובמיוחד לנשיא ניקסון, שהתנכל לו מאוד.[18] לנון אימץ לעצמו מראה יותר מרדני, עם שיער ארוך וזקן פרוע, וגם המסרים שבפיו תאמו רוח זאת.
בשנת 1967 השתתף בסרט הקולנוע האנטי-מלחמתי של במאי הקולנוע ריצ'רד לסטר (שביים בין השאר את שני סרטי הביטלס) "כיצד ניצחתי במלחמה".[17] על אף שעלילת הסרט התרחשה בזמן מלחמת העולם השנייה, היווה הסרט ביקורת נגד מלחמת וייטנאם שהתרחשה באותה עת. לאחר מותו של אמרגן הלהקה בריאן אפשטיין באוגוסט 1967, ניכרה התרחקות הדרגתית בין חברי הלהקה, הן בתחומי העניין של חבריה, הן מבחינת אורח חייהם, והן מבחינה מוזיקלית.[19] אמנם, לשני מסעות לפגישת המהרישי – בתחילה בבנגור שבווילס ומאוחר יותר בהודו – יצאו הביטלס יחד, אך הריחוק ביניהם הלך וגדל, כפי שניתן לראות ב"אלבום הלבן" שיצא בשנת 1968, ואפילו יותר מכך בסרט התיעודי שהיה אמור ללוות את הקלטת האלבום "Let It Be".
במקביל, הלכו והתהדקו היחסים בין לנון ליוקו אונו, אמנית קונספטואליתיפנית שהייתה מבוגרת ממנו בשבע שנים וחצי, תוך כדי ההתרחקות מאשתו הראשונה. סינתיה, אשתו באותה תקופה, סיפרה שהאירוע שסימל בעיניה את סוף אהבתם היה נסיעת הביטלס להודו, כאשר הרכבת יצאה בלעדיה, והיא לא יכלה להצטרף לג'ון במסעו.[20] באותו מסע היה לנון עסוק, בין השאר, בקריאת מכתביה של יוקו אונו. יחסיו עם אונו, שראשיתם בשנת 1966, הובילו אותו לעזוב את סינתיה ואת בנם המשותף ג'וליאן בשלהי שנת 1968.[21] ג'ון ויוקו הציבו לעצמם מטרה מעט שאפתנית – שלום עולמי (הרחבה בפרק "מעורבות פוליטית").
לנון עזב את הלהקה בספטמבר 1969, והסכים לא להודיע על כך לתקשורת, לכן הופתע כאשר מקרטני הודיע רשמית על פירוק הלהקה לעיתונות בשנת 1970. "אני הקמתי את הלהקה ואני פירקתי אותה", כתב לנון מאוחר יותר.[22] בשנת 1969 יצא לנון למסע הופעות, לראשונה ללא להקת הביטלס בה היה עדיין חבר. בהופעות אלו ליוותה אותו על הבמה יוקו אונו וכן המוזיקאים אריק קלפטון וקלאוס פורמן. לטענת רבים, הופעתה של יוקו אונו בחייו של לנון הייתה הסיבה העיקרית להתפרקות הביטלס, בגלל רצונה להיות מעורבת בכל היבט בחייו של לנון, כולל ישיבה באולפני ההקלטות בעת הקלטת "האלבום הלבן" ואחריו.[23] עם זאת, יש הטוענים כי ההפך הוא הנכון, וכי התפרקותם של הביטלס הובילה למעשה את לנון לחפש מעוז סמכות אחר, אותו מצא באונו.[24]
1970–1980: קריירת הסולו
1970–1972: שנות השיא בקריירת הסולו
פירוק הביטלס, עליו הכריז באופן רשמי פול מקרטני ב-10 באפריל 1970, לא הפתיע את חברי הלהקה, אך בכל זאת זעזע את לנון. למרות החזות החיצונית האדישה, נראה כי איבד דבר מה עמוק וחשוב בחייו, כפי שאפשר ללמוד משירים כמו "God" בהם הוא אומר: "החלום חלף... כולנו צריכים להמשיך" כשהמנגינה האלגית מאיירת היטב את העצב שבהשלמה עם ההתפכחות מהחלום.
את קריירת הסולו שלו פתח לנון עוד לפני פירוקה הרשמי של הלהקה בתקליטונים "Give Peace a Chance", "Instant Karma" ו-"Cold Turkey" (שתיעד ייסורי גמילה מהרואין), אותם הקליט עם הרכב שהקים יחד עם יוקו אונו ושנקרא, כמו כל להקות הליווי של לנון מאז: "Plastic Ono Band". שני השירים האחרונים היו הראשונים שעליהם היה חתום כיוצר בלעדי, ללא מקרטני. בשנת 1970 הוציא לנון את התקליט John Lennon/Plastic Ono Band. התקליט, שנוצר תחת השפעה חזקה של טיפול "הצעקה הראשונית" של ארתור ג'אנוב, כלל שירים אישיים מאוד כמו "Mother", "Isolation", ו-"Working Class Hero". התקליט, בעיבוד בסיסי בלבד, כשחלק ניכר מהשירים מוקלט בסבב הקלטה יחיד, לא זכה להצלחה מסחרית רבה. למרות הכישלון במכירות, נחשב האלבום על ידי רבים לאלבום פורץ דרך בקריירה של לנון, ולאבן דרך בתולדות הרוק.[25] שיר נוסף שבלט כחלק מהטיפול, הוא God – בו הביע לנון את חוסר אמונתו באל עליון ואת אמונתו בעצמו בלבד. השיר נפתח במילים "God is a concept by which we measure our pain" – כשעל פי הסברי המטפל, לנון תרגם את התאוריה הביקורתית שלו ("אז רגע, אלוהים הוא הרעיון שדרכו אנו מודדים את הכאב שלנו?") לתוך הטקסט של השיר.
שנה מאוחר יותר הוציא לנון את Imagine, תקליט שזכה להצלחה קטנה יותר מבחינת הביקורת,[26] אך להצלחה מסחרית גדולה, וכלל להיטים כמו "Imagine" ו-"Jealous Guy". התקליט כלל גם את השיר "How Do You Sleep" ובו ביקורת חריפה על מקרטני ("פרצוף יפה ישרוד שנה-שנתיים / אבל מהר מאוד הם יראו מה אתה מסוגל לעשות"). לנון הוסיף לשיר הארסי גם ביקורת אישית, כאשר בגלויה מיוחדת שצורפה לאלבום צולם אוחז בשתי אוזניו של חזיר, בפרפרזה על תמונת עטיפת האלבום "איל" (Ram) של מקרטני מאותה שנה, שבו צולם מקרטני אוחז בשתי קרניו של איל.[27]
אחרי "Imagine" באה צניחה חריפה בכוחו היצירתי של לנון. האלבום Some Time in New York City היה רועש, פוליטי וחריף, אך פרט לשיר אחד, "Woman Is the Nigger of the World", לא זכו שיריו להצלחה.[28] בשלהי שנת 1971 הוציא לנון את השיר Happy Xmas (War Is Over), שנועד להיות שיר מחאה אנטי מלחמתי נוקב, אך "עטוף בדבש" כדברי לנון. בניגוד לשני שירי המחאה הקודמים, כאן הוא לא נחל הצלחה. השיר אמנם פורסם, אך כשיר חג מולד סנטימנטלי, ולא דווקא כשיר מחאה.
בשנת 1972 הוקלטה וצולמה הופעתו של לנון במדיסון סקוור גרדן שבניו יורק. לנון, בליווי יוקו אונו ולהקת פלסטיק אונו, ניגן בהופעה זו את מיטב להיטיו משנותיו האחרונות כסולן, וכן את השיר "Come Together" מתקופת הביטלס. האלבום הוקלט על ידי מפיק העל עמו עבד לנון באותה תקופה, פיל ספקטור, ויצא כאלבום וכסרט בשנת 1986, מספר שנים לאחר מותו של לנון. האלבום הבא, משנת 1973, היה Mind Games, אך פרט לשיר הנושא, שנשא שרידים לכוחו של לנון כמלחין, כלל שירים פחות מוצלחים. האלבום בנוי כמעין מניפסט למדינה בין-לאומית דמיונית שהקימו לנון ואונו וכולל אף רצועה בת 15 שניות של דממה המוצגת כהמנון המדינה. בתקופה זו יצר לנון קשרים עם אחד המוזיקאים הבולטים באותה עת, אלטון ג'ון, שהקליט גרסה לאחד משירי האלבום "One Day" אותו הוציא כסינגל (לנון סיפק לגרסה זו קולות רקע).[29] לנון אמר בעבר לרולינג סטון, שכאשר שמע את שירו של אלטון ג'ון "Your Song" חשב: "נהדר, זה הדבר החדש הראשון שהתרחש מאז שאנחנו התרחשנו".[30] הופעתו הציבורית הגדולה האחרונה של לנון (ואחת מהופעותיו האחרונות בכלל) הייתה עם אלטון ג'ון ב-28 בנובמבר 1974 במדיסון סקוור גארדן, והוא מתועד בה בדיסק השני של ההוצאה המחודשת (Reissue – בלבד) של אלבום ההופעה של אלטון ג'ון מ-1976 "Here and There".[31][32] ההופעה גם סימנה ציון דרך אישי עבור לנון, כשלאחר ההופעה אלטון ג'ון ארגן פגישה מאחורי הקלעים בינו ובין רעייתו יוקו אונו בעת שהיו עדיין פרודים, במה שהתברר כשלב בדרך לאיחוד ביניהם: "זה היה לפני שחזרנו להיות ביחד, אבל זה כנראה היה שהרגשנו משהו", סיפר לנון ל"רולינג סטון",[33] "היא הייתה מאחורי הקלעים אחר כך, וזה היה פשוט הרגע הזה כשראינו אחד את השנייה וכאילו, זה היה כמו בסרטים, אתה יודע, כשהזמן עומד מלכת?". שנה לאחר מכן, ביקשו לנון ואונו מאלטון ג'ון לשמש סנדק לבנם שון.[34][35]
1973–1979: "סוף השבוע האבוד" וההסתגרות עם משפחתו
לנון והמגיש טום סניידר בתוכנית הטלוויזיה Tomorrow. התוכנית שודרה בשנת 1975, וכללה את הריאיון הטלוויזיוני האחרון שהעניק לנון לפני הירצחו בשנת 1980
בשנת 1973 עלו יחסי לנון ואונו על שרטון. בניסיון להשיב את הנישואים למסלולם, אפשרה אונו ללנון לקיים קשר רומנטי עם מזכירתם האישית, מיי פנג בת ה-22. אך במפתיע, ג'ון ברח עם פנג ללוס אנג'לס, למה שהוא כינה "סוף השבוע האבוד". סוף השבוע נמשך 16 חודשים.
החל מבריחתו של לנון ללוס אנג'לס, החלה תקופת הוללות ושכרות ארוכה בעבור לנון. באותה תקופה הוא הרגיש חוסר אונים רב, והיה נודד בין מצבי רוח קיצוניים, או כמו שהגדיר זאת במילותיו שלו – "בין ד"ר ג'קיל למיסטר הייד".[36] בעיתוני הרכילות החלו מתפרסמות שמועות על המעשים המשונים שעשה באותה תקופה. האלבום Shaved Fish, היווה בשנת 1975 סיכום לקריירת הסולו של לנון עד אותה עת. הוא כלל 11 רצועות אשר מרביתן הופיעו בעבר על גבי סינגלים ולא נכללו באלבומיו הרשמיים. לאחר אלבום זה יצא התקליט Rock 'n' Roll שכלל ביצועים ישנים לשירי רוקנרול (תקליט אשר הוקלט במידה מסוימת בגלל תביעה משפטית). אלבום זה נקלע לצרות, כאשר במהלך ההקלטות שלף מפיק האלבום, פיל ספקטור, אקדח וברח עם החומרים.
בפברואר 1975 תם "סוף השבוע האבוד", וג'ון לנון ואונו חזרו לחיות יחד בניו יורק. לנון הסתגר מרבית הזמן בביתו בבניין הדקוטה, הרחק מהעין הציבורית, וניכר היה שהוא נהנה מאוד בחיים של בטלה וצפייה מרובה בטלוויזיה, במה שהוא הגדיר כ"עקרות בית". הוא התמסר לחלוטין לגידול בנו החדש שון, וזנח את כל חבריו האחרים. בשנת 1976 קיבל סוף סוף מעמד קבע בארצות הברית, ויכול היה לצאת ולהיכנס ממנה.[37] הוא לא יצר או הופיע ברבים עד שנת 1980.
הפסיפס בסנטרל פארק בניו יורק ובמרכזו המילה Imagine
בשנת 1980 שב לנון ליצור עם האלבום Double Fantasy, שכלל שילוב בין שיריו ושירים של יוקו אונו. האלבום נוצר לאחר הפסקה של לנון מתחום המוזיקה, כדי לגדל את בנו. לטענת אחדים, האלבום שיקף התחדשות מרשימה אצל לנון והתעוררות של כוחותיו היצירתיים, אך לטענת אחרים האלבום סבל מעיבוד בומבסטי ובנאלי. זמן קצר אחרי יציאת האלבום, ב־8 בדצמבר 1980, נרצח לנון בפתח בניין הדקוטה בו התגורר על ידי מרק דייוויד צ'פמן בחמש יריות אקדח. לנון ביקש לנשק את שון, בנו, נשיקת לילה טוב, ועל כן הזוג לא נכנס דרך הכניסה הראשית אלא עבר דרך החצר. שם חיכה לו צ'פמן. לאחר כמה ניסיונות כושלים שביצע צ'פמן לפני ליל הרצח, במטרה לרצוח את לנון, הוא הצליח לבסוף לבצע את מה שרצה. מילותיו האחרונות היו "יורים בי" ושש שעות לפני הרצח הרוצח ביקש וקיבל מג'ון לנון את חתימתו.[38] צ'פמן ישב נינוח על המדרכה, מחכה לשוטרים. לנון הפצוע הובהל בידי שוטרים לבית החולים הקרוב, שם נקבע מותו. שם הרחוב בו נרצח שונה זמנית ל-"Strawberry Fields", על שם שירו המפורסם מתקופת הביטלס.
לאחר הרצח, לבקשתה של יוקו אונו, התקיימה דומיה לזכרו שארכה 10 דקות. המוזיקה ברחובות ניו יורק נפסקה, התנועה נעצרה, והעיר כולה השתתפה באבל. לאחר מכן, התאספו אלפי אנשים סביב ביתו של לנון, מכונסים בעצב.
גופתו של לנון נשרפה ואפרו פוזר. קרוב מאוד לזירת הרצח, בסמוך לכניסה לסנטרל פארק בניו יורק, הוקם "שדות התות" מעגל משובץ אבנים לזכרו של לנון ובמרכזו המילה "Imagine". האתר נחנך ביום הולדתו של לנון, ב-9 באוקטובר1985, על ידי יוקו אונו שתכננה את המקום ותרמה מיליון דולר להקמתו. מדינות רבות, ובהן ישראל, תרמו לכך, ובמקום מוצב שלט המזכיר זאת. מעריצים מניחים באתר ובכניסה לבניין הדקוטה פרחים ותמונות לאורך כל השנה.
לאחר הירצחו הפכו כמעט כל שירי התקליט ללהיטים גדולים, כשהבולטים בהם הם "Woman", שנכתב לאונו, ו-"Beautiful Boy" שנכתב לבנו שון. בתקופה שקדמה למותו, הוסיף לנון להקליט סקיצות לקראת אלבומו הבא: Milk and Honey, שהיווה המשך ישיר לשיתוף הפעולה המוזיקלי שלו עם יוקו אונו. הירצחו של לנון טרפד זמנית את הפקת האלבום, אך תקופה קצרה לאחר הירצחו השלימה אונו את האלבום, אשר יצא בשנת 1984, והפכה אותו לאלבומו האחרון של לנון.
דמותו
סמים, מדיטציה ופסיכותרפיה
לנון השתמש לראשונה בסמים בהמבורג שבגרמניה. בתחילת דרכם של הביטלס היה עליהם לנגן במשך זמן רב רצוף. מעריצים מקומיים נהגו לספק להם סמי מרץ כמו פרלודין. מקרטני בדרך כלל היה לוקח כדור אחד, אך לנון נהג לקחת 4–5 כדורים, לאחר מכן החל להשתמש באמפטמין שנקרא "המפציצים השחורים" ו"הלבבות הסגולים".
הביטלס עישנו לראשונה מריחואנה עם הזמר בוב דילן בניו יורק ב-1964.[39] דילן פירש בטעות את המילים "I can't hide" בתור "I get high" מהשיר "I Want to Hold Your Hand", והניח שהביטלס כבר התנסו עם הצמח.
לנון סיפר מאוחר יותר שהם עישנו "מריחואנה לארוחת הבוקר", וזה גרם בעיות כאשר אנשים אחרים ניסו לתקשר איתם בזמן שהם לא הפסיקו לצחקק כל הזמן.
במהלך ריאיון ב-1995, סיפרה סינתיה לנון שהסיבה העיקרית שהעכירה על מערכת היחסים שלה עם ג'ון הייתה מסעות ההופעות הנמרצים והמתישים של הלהקה וכתוצאה מכך השימוש הגובר של ג'ון בסמים. במהלך תקופת נישואיו לסינתיה ניסה ג'ון LSD, וקרא את הספר "החוויה הפסיכדלית" שהתבסס על הספר "ספר המתים הטיבטי". מאוחר יותר התחיל להשתמש בהרואין, וכתב על חוויותיו מהגמילה ממנו בשיר "Cold Turkey" שיצא באוקטובר 1969.
ב-24 באוגוסט 1967 פגשו הביטלס את מהרישי מהש יוגי (Maharishi Mahesh Yogi) – אבי שיטת המדיטציה הטרנסצנדנטלית – במלון הילטון בלונדון. מאוחר יותר המשיכו לעיר באנגור בצפון ויילס, כדי להשתתף בסוף-שבוע של "הדרכה אישית" עם היוגי.
מאוחר יותר, התקופה של הביטלס עם היוגי מהרישי בהודו, נחשבת לתקופה מאוד פורייה, כאשר רוב השירים לתקליטים "האלבום הלבן" ו"Abbey Road" הולחנו שם על ידי לנון ומקרטני. אף על פי שמאוחר יותר פנה לנון נגד מהרישי, כי שמע שמועות שהוא הטריד תלמידות שלו, הוא אימץ ללבו את שיטת המדיטציה שלמד אצלו.
בשנת 1968 נסעה סינתיה לחופשה ביוון, והשאירה את ג'ון לבד עם פיט שוטון (Pete Shotton), חבר ילדות ומעין עוזר אישי של לנון. אחרי מספר ימים של לקיחת LSD אינטנסיבית ועישון מריחואנה, כינס לנון פגישה במשרדי הביטלס כדי להודיע לשאר החברים שהוא התגלמותו של ישו. מאוחר יותר באותו יום, הוא התקשר ליוקו אונו, כאשר בעלה אז (Anthony Cox) היה בפריז בנסיעת עסקים, והזמין אותה אליו לקנווד (אחוזתו שבאנגליה).
בשנת 1970 עברו לנון ואשתו הטרייה יוקו אונו סדרת טיפולים חדשניים (Primal Therapy) בתחום הפסיכותרפיה אצל ממציא השיטה, ד"ר ארתור ג'נוב בלוס אנג'לס. הטיפול התמקד בשחרור כאב רגשי מתקופת הילדות המוקדמת. ג'ון ויוקו סיימו את הטיפול באמצע, מבלי שישלימו את הסדרה, בעיקר כי יוקו לא הפסיקה להתווכח עם ג'נוב. השיר "Mother" מבוסס על הניסיון וההבנה של לנון בעקבות הטיפול של ג'נוב.
הומור
חברי הביטלס היו ידועים בחוש ההומור המשובח שלהם, במיוחד בתקופת ה"ביטלמניה". במהלך הופעות התקליט "I Want to Hold Your Hand" רוב הקהל היה מורכב מנערות צורחות שגרמו לרעש רב והקשו על שמיעת השירים. לנון נהג להתבדח ולהחליף את המילה "hand" עם המילה "gland" (בלוטה). לנון היה מנצל את צווחות הקהל והתלהבות הבנות במהלך ההופעות בנפנוף ידיו באופן מגוחך ומלמול הברות הנשמעות כתפילה מאוד מוגזמת, מה שהיה גורם להתלהבות מוקצנת יותר.
ב-4 בנובמבר 1963 הופיעו הביטלס במופע המלכותי של אנגליה (Royal Variety Show) בנוכחות אצילים ובני משפחת המלוכה הבריטית. לנון פנה לקהל בבקשה, "אלו מכם היושבים בכיסאות הזולים יותר – אנא מחאו כפיים, שאר הקהל מתבקש לקרקש עם תכשיטיו...". משפט זה היה אחת מן הרמיזות הפוליטיות האחדות שהצליח לנון להשחיל מבעד למשטרו הנוקשה של אמרגן הלהקה בריאן אפשטיין. לנון הלחיץ את אפשטיין מאוד כשאמר את המשפט, אך לבסוף הוא התקבל במחיאות כפיים ובצחוק.
ההומור של לנון נטה לעיתים לאכזריות ולסרקזם. למשל, כאשר אפשטיין ביקש מלנון כותרת עבור האוטוביוגרפיה שלו – ולנון ענה "מה לגבי – יהודי קוויר?". בהמשך, כשקרא אפשטיין לספרו "A Cellarful of Noise", הציע לנון לשנות את השם ל-"A Cellarful of Boys". עוד בדבר הומור אכזרי ניתן לציין את מה שהוגדר על ידי אנשים מסוימים כ"אובססיה" ללעג לבעלי מומים. בצעירותו בלט במיוחד הדבר – כך למשל, בהקלטות הווידאו הראשונות של הביטלס כחברים, בכל פעם שהמצלמה הייתה מתמקדת בג'ון הוא היה מספר בדיחות על בעלי מומים. בהופעות של הביטלס בתקופת הביטלמאניה, היה פול אומר לקהל כי בשיר הבא יצטרך הקהל למחוא כפיים, או אז היה לנון מוחא כפיו ואומר "למחוא כפיים" כאילו היה בעל פיגור, ולאחר מכן גם היה רוקע ברגליו.
כתיבה ואמנות
בעזרת דודו, ג'ורג', החל לנון לכתוב ולצייר מגיל צעיר. יצירתו הראשונה היא חוברת קומיקס שנקראה "היללה היומית" (The Daily Howl), אותה כתב בזמן שיעוריו בבית-הספר. הקומיקס מכיל ציורים – בדרך כלל של אנשים בעלי-מום – וכתיבה סאטירית מלווה במשחקי מילים.
לנון נהג לצייר קריקטורות של מוריו בבית-הספר, והיה צייר חובב.
בשנת 1961, הוציא לאור חבר ילדות של לנון (Bill Harry) מגזין מוזיקה בליברפול בשם "מרזי ביט" (Mersey Beat). לנון התבקש לתרום. הוא כתב סיפור הומוריסטי קצר על תולדות שם הלהקה שכותרתו "בחלומי הופיע אדם על פאי בוער ואמר לי – 'מעתה אתם ביטלס עם האות A'".
ספרו הראשון של לנון, In His Own Write, יצא לאור בשנת 1964. הספר מכיל סיפורים קצרים ורישומים סוריאליסטים, וכמו כן נחשב לפרויקט הסולו הראשון של לנון. בשנת 1965 יצא ספרו השני, A Spaniard in the Works. שני ספריו הראשונים של לנון מאופיינים כספרות נונסנס-סוריאליסטית.
לאחר מותו של לנון התירה יוקו אונו את פרסום שאר יצירותיו: בשנת 1986 יצא לאור הספר Skywriting by Word of Mouth, בשנת 1992 פורסם ספר איורים בשם – Japan Through John Lennon's Eyes : A Personal Sketchbook. בשנת 1999 פורסם ספר איורים נוסף בשם – Real Love: The Drawings for Sean. נראה כי סגנון ההומור של לנון הושפע רבות מהקומיקאי הבריטי, סטנלי אונווין, אותו העריך רבות.
מעורבות פוליטית
...אמנם אין שלום בעולם למרות כל מאמצינו, אבל אני עדיין מאמין שהרעיון ההיפי של שלום ואהבה היה בעל ערך. אם מישהו קם ומחייך וחוטף סטירת לחי, הסטירה לא מבטלת את החיוך. הוא היה קיים
— ג'ון לנון
בתחילת ימי הביטלס הייתה אמירתו הפוליטית של לנון מעומעמת עד בלתי נראית כלל. כשנשאלו הביטלס במסיבות העיתונאים של תקופת הביטלמאניה מה דעתם על המלחמה בווייטנאם, הם היו עונים בנייטרליות דיפלומטית שהם לא אוהבים מלחמות באופן כללי. מי שפיתחה מאוד את מודעותו הפוליטית הייתה יוקו אונו, שהייתה גם שותפתו למהלכים הפוליטיים בעשור הבא לחייהם המשותפים. ביודעם שירח-הדבש שלהם ימשוך סיקור תקשורתי רב, ניצלו לנון ויוקו אונו את החשיפה הבין-לאומית על-מנת לקדם שלום עולמי. לאחר נישואיהם הם פתחו במרץ 1969 בשביתת מיטה מסוקרת בחדרם במלון הילטון, אמסטרדם.
שביתת המיטה במונטריאול. הקלטת השיר "Give Peace a Chance"
בסוף חודש מאי 1969, הם החלו בשביתת מיטה נוספת במונטריאולקנדה. בתחילה רצה לנון לשבות בארצות הברית, אך הממסד האמריקאי לא איפשר לו להיכנס אל תחומי ארצות הברית באותה תקופה, ולכן הוא חיכה בקנדה הסמוכה. במהלך שביתה זאת הם הקליטו את השיר "Give Peace a Chance" בחדרם במלון "המלכה אליזבת'" בהשתתפותם של אורחים שונים. בין הנוכחים היה גם הרב אברהם פיינברג מהעיר טורונטו.[40] השיר הפך תוך זמן קצר להמנונה של תנועת השלום. ב-15 באוקטובר 1969 מעל חצי מיליון מפגינים שרו את השיר בהפגנה נגד מלחמת וייטנאם בוושינגטון. בעקבות המעורבות הבריטית במלחמה החזיר לנון את חברתו במסדר האימפריה הבריטית, תואר שאותו קיבל ב-1965 יחד עם שאר חברי הביטלס.
כאשר עברו בני הזוג לניו יורק באוגוסט 1971, הם התיידדו עם פעילי השלום הרדיקליים, אבי הופמן וג'רי רובין. ב-10 בדצמבר 1971, הופיע לנון במופע למען שחרורו של המשורר ופעיל השלום, ג'ון סינקלייר, שנשפט ל-10 שנים בכלא בעוון מכירת 2 ג'וינטים לשוטר סמוי. לנון ואונו הופיעו ביחד עם אמנים נוספים (ביניהם סטיבי וונדר). בנוסף לפעילי שלום רבים שפקדו את האירוע, נכח גם לוחם זכויות האזרח, בובי סיל, ממנהיגי תנועת הפנתרים השחורים. לנון ביצע את השיר "ג'ון סינקלייר" שאותו רק סיים לכתוב, בו הוא קורא לרשויות לשחרר את סינקלייר לחופשי. למופע הגיעו כ-20,000 איש. שלושה ימים לאחר המופע שחררה מדינת מישיגן את סינקלייר מהכלא.[41] ההופעה הוקלטה ושירים ממנה יצאו באנתולוגיה של לנון בשנת 1998, ובאלבום "Acoustic" שיצא בשנת 2004.
בשנת 1972, ניסה ממשל ניקסון להשתיק את לנון על ידי אילוצו לעזוב את ארצות הברית. ניקסון האמין שתמיכתו של לנון במועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ורג' מקגוורן, עלולה לעלות לו בהפסד בבחירות הבאות. בפברואר 1972 הציע הסנטור הרפובליקאי, סטורם תורמונד (Storm Thurmond), להשתמש בגירוש מהמדינה ככלי אסטרטגי נגד לנון.[42] כעבור כחודש החלו רשויות ההגירה בתהליך גירושו של לנון, בתואנה שהרשעתו בלונדון בשנת 1968 בגין החזקת מריחואנה מונעת ממנו לקבל אשרה לארצות הברית. לנון בילה את ארבע השנים הבאות בין שימועים בנושא גירושו. בזמן שהקרב על גירושו נמשך, לנון המשיך להופיע בעצרות אנטי-מלחמתיות ותוכניות טלוויזיה בנושא השלום. בפברואר 1972, הופיע לנון כמגיש אורח, כאשר אורחיו הם פעילי השלום הרדיקלים, ג'רי רובין ובובי סיל.
ב-23 במרץ 1973 הוחלט להפעיל את צו-הגירוש ולנון התבקש לעזוב את ארצות הברית תוך 60 ימים. לעומתו, יוקו אונו קיבלה אזרחות קבועה. ב-1 באפריל כינסו בני-הזוג מסיבת עיתונאים בניו יורק כדי להכריז על הקמתה של מדינה קונספטואלית-דמיונית ששמה נוטופיה – מקום ללא "שטחים, גבולות, דרכונים, יש רק אנשים". במהלך האירוע נופפו בני הזוג בשתי מטפחות לבנות שסימלו את דגל המדינה, וביקשו מקלט פוליטי בארצות הברית. ניתן לראות את מסיבת העיתונאים בסרט The U.S. vs. John Lennon. ביוני 1973, הביעו את מחאתם הפוליטית האחרונה כאשר פקדו את שימועי וועדת החקירה בפרשת ווטרגייט. עם עזיבתו של ריצ'רד ניקסון את הבית הלבן, יורשו, ג'רלד פורד לא גילה התלהבות רבה להמשך הקרב עם הזמר. בשנת 1975 בוטל צו הגירוש של לנון, כאשר בשנת 1976, ניצח לנון סופית בקרב על הישארותו במדינה כאשר קיבל גרין-קארד.
לאחר מותו, הגיש ההיסטוריון ג'ון ויינר (Jon Wiener), בקשה רשמית לחשיפת מסמכי האף-בי-איי בנוגע ללנון. הארגון הודה שיש בידיו 281 עמודים של חומר על הזמר אך סירב לפרסם את רוב המסמכים בתואנה שהם סוד מדינה. ב-1983, תבע ויינר את הארגון בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח של דרום קליפורניה. הדיון הגיע עד לבית המשפט העליון, כאשר בשנת 1997 הגיע האף-בי-איי לפשרה עם ויינר, והסכים לשחרר את כל החומר מלבד עשרה מסמכים שנותרו חסויים. הסיפור מסופר במלואו בסרט התיעודי The U.S. vs. John Lennon שיצא לאקרנים בספטמבר 2006. בדצמבר אותה שנה שוחררו עשרת המסמכים הנותרים. נראה שעם הזמן יחסי לנון והמדינה השתפרו. ב-19 בינואר1977 כאשר הושבע ג'ימי קרטר לנשיא ארצות הברית, הגיעו בני הזוג לאירוע ההשבעה הנשיאותית.
המוזיקה של לנון
לנון כזמר
כשהקליט לנון את "Twist and Shout", במהלך יום ההקלטות לאלבום הלהקה "Please Please Me" משנת 1963, הקול שלו, שהיה בסכנה בגלל הקור, היה קרוב להיעלם. לנון אמר, "לא יכולתי לשיר את הדבר הארור הזה, פשוט צרחתי".[43] במילותיו של הביוגרף בארי מיילס – "לנון פשוט קרע את הקול שלו לגזרים, למען הצרכים של הרוקנרול".[44] המפיק של הביטלס, ג'ורג' מרטין, סיפר איך ללנון הייתה "שנאה מולדת לקול של עצמו, שמעולם לא יכולתי להבין. הוא תמיד היה אומר לי: 'תעשה משהו עם הקול שלי!... שים עליו משהו... שנה אותו...'".[45] מרטין נאלץ להשתמש תדיר באמצעים טכניים שונים לשינוי הקול של לנון.
מתקופת הביטלס אל קריירת הסולו, הקול שלו הרחיב את המגוון הביטויי שהוא הגיע אליו. הביוגרף כריס גרגורי כותב שלנון היה "הססן בתחילה אם לחשוף את חוסר הביטחון שלו בבלדות 'וידוי' אקוסטיות, ואז התחיל תהליך של 'תרפיה ציבורית', שבסופו של דבר הגיע לפסגה בצרחות הראשוניות של 'Cold Turkey' ובהזדככות של 'John Lennon/Plastic Ono Band'".[46] דייוויד סטיוארט ריאם מעיר שהקול של לנון נד בין "פגיעות קיצונית, רגישות ותמימות" אל סגנון קשוח ו"משופשף".[47] וינר טו מתאר את הניגודים, ואומר שקולו יכול להיות "בהתחלה מאופק, וקצת לאחר מכן נסדק מייאוש".[48] היסטוריון המוזיקה בן הוריש מתאר את הופעת הביטלס אצל אד סאליבן בשיר "This Boy", כפי שהושמעה ברדיו כמה ימים לאחר הירצחו של לנון: "שירתו של לנון הגיעה לשיאים... זה כאב לשמוע אותו צורח בייסורים וברגשות כאלו. אלו היו הרגשות שלי ששמעתי בקולו, כמו שתמיד היה".[49]
גישתו המוזיקלית
על פי גישתו של לנון, שיר הוא יצירה מוזיקלית פשוטה וקצרה. לנון נמנע מתוספות ועיטורים והקפיד לשמור על שיריו פשוטים. יש אומרים כי קשה למצוא אצל לנון תו מיותר או מילה מיותרת. היו שביקרו את לנון על הפשטות הרבה של שיריו. מבקרים הצביעו על ההתפתחות המזערית שבה ניתן להבחין אצלו בתחום ההלחנה משירי הביטלס הראשונים ועד אלבומו האחרון. לטענתם, שירי אהבה פשוטים ורוק'נ'רול בסיסי היו המתכון בתחילת הדרך ובסופה. מבקרים חריפים יותר אף טוענים כי תפקידו העיקרי של לנון היה כמבקר המושלם עבור פול מקרטני, כדי למנוע ממנו את ההפרזות שאפיינו לעיתים קרובות את שיריו אחרי פירוק הביטלס. עוד לטענתם, נפל לנון במספר דרגות ממקרטני כמוזיקאי והישגיו העיקריים במסגרת הביטלס הועצמו במידה ניכרת בעקבות תרומתם של ג'ורג' מרטין, מפיק הביטלס, ומקרטני עצמו בשלב עיבוד החומרים.
היבט נוסף בגישתו המוזיקלית של לנון היה העובדה שבשיר עליך לבטא רגשות בצורה הישירה ביותר והכנה ביותר, במקסימום חשיפה בפני הקהל. כך, כאדם מפורסם וביודעו שכל מילה שלו תמשוך תשומת לב, שר לנון שירים חושפניים כמו "mother", שסיפר על אמו, ובו מהדהדות הזעקות "אמא, אל תלכי! אבא, חזור הביתה!".
לנון וסינתיה פאוול נפגשו בשנת 1957 כסטודנטים בבית הספר לאומנויות של ליברפול.[50] לנון ביקש ממנה לצאת איתו, אך כאמור, לא שיער שתיכנס להיריון, ולא שיער שיצטרך להתחתן בשלב כזה. בספרה "ג'ון", כתבה שהציע לה לצאת איתו, אך משהתנצלה ואמרה שהיא כבר מאורסת, ענה לה "לא ביקשתי ממך לעזאזל להתחתן איתי, נכון?!". לשירה של הלהקה "getting better", הוסיף לנון שורות שמדברות על אכזריות כלפי נשים,[51] כגון "הייתי מרושע כלפי האישה שלי". מאוחר יותר אמר שהשיר מספר את הסיפור שלו. יש המסיקים מכך שהיה בעל מכה כלפי סינתיה, אך יש אחרים שמבטלים השערה זאת. סינתיה עצמה מספרת בספרה על קנאות אובססיבית שלו, שפעם אחת הביאה אותו לסטור לה. הם נפרדו למשך כמה חודשים, והוא התנצל ולא חזר על זה עוד. אף על פי כן, היא מציינת שלעיתים התייחס אליה באופן מרושע ומעליב.
במה שאולי מבטא את נישואיהם, לא יצא הזוג לירח דבש מכיוון שנקבעה ללנון בערב החתונה הופעה, וכך גם בערבים שלאחרי יום החתונה.[52] בריאן אפשטיין חשש שהמעריצות ירתעו מלהעריץ ביטל נשוי, ועוד אב לילד, ולכן ביקש מהזוג לשמור את נישואיהם בסוד. כשג'וליאן נולד ב-8 באפריל 1963, היה לנון בסיבוב הופעות, כך שראה את בנו רק שלושה ימים לאחר מכן.[53]
ב-1968 גילתה סינתיה כי לנון מנהל כבר זמן מה קשר מכתבים עם יוקו אונו, וכשהתעמתה איתו לגביה, הוא הכחיש וטען שהיא "אמנית משוגעת שמחפשת ספונסר". בפברואר אותה שנה טסו חברי הביטלס ובני זוגם להודו, שם נפגשו עם המהרישי. הוא המשיך בקשר עם אונו דרך משרד הדואר המקומי, שם ביקר בתדירות יומית. באחד הערבים לאחר שובם מהודו ולאחר ששתה לשוכרה, ג'ון התוודה בפני סינתיה כי בגד בה במהלך נישואיהם. שבועיים לאחר מכן, במאי 1968, הפציר לנון בסינתיה שתצא לחופשה ביוון עם חברים, מאחר שהוא עסוק בהקלטות האלבום הלבן. היא הסכימה, אך בשובה מהחופשה, חיכו לה ג'ון ויוקו בחדר קטן בבית כשהם במצב אינטימי: רגליהם שלובות והם לבושים חלוקי רחצה. יוקו לבשה את חלוקה שלה. היא הזדעזעה וברחה מהבית לביתם של חברים קרובים. בשובה לאחר כמה ימים, ג'ון טען שזה היה חסר חשיבות, שהוא אוהב אותה ואת בנם והם השלימו, אך זמן קצר לאחר מכן, כשטס לנון עם להקת הביטלס לניו יורק, ואילו סינתיה טסה לאיטליה עם אמה, שלח אליה ג'ון שליח, להודיעה שהוא מתכוון להתגרש ממנה ולבקש משמורת על בנם ג'וליאן. היא שבה לביתם בוייברידג', בעוד ג'ון ויוקו התגוררו בדירתו של ג'ון בניו יורק. הזוג נפגש פעם נוספת לאחר מכן בביתם, פגישה בה ג'ון האשים את סינתיה בבגידה בעת שהותם בהודו, האשמה שסינתיה הכחישה מכל וכל תמיד והאשימה בה את קנאתו הישנה. הגירושים היו לרשמיים ב-8 בנובמבר 1968, ובהם קיבלה סינתיה מאה אלף פאונד ומשמורת על בנם. מאה אלף פאונד נוספים הופרשו לקרן נאמנות עבור ג'וליאן, אותה היה יכול לפדות בהגיעו לגיל 21, אך סינתיה נהנתה מהריבית על הסכום עד מועד זה.
בנו הראשון של לנון, ג'וליאן, נולד כשהביטלמניה הייתה בשיאה. לידתו נשמרה בסוד מפני שבריאן אפשטיין חשש שהעובדה שלנון נשוי ואב לילד תעיב על הצלחת הביטלס. בתקופת ילדותו של ג'וליאן זנח אותו לנון לטובת סיבובי ההופעות המתישים, וגם כשהתפנה לו זמן הוא התכחש לקשר שלו עם בנו, והעדיף לטפח את קשריו עם יוקו אונו.
אחרי פרידת הוריו, כתב מקרטני לג'וליאן הקטן את השיר "Hey Jude", שמדבר על הצורך להמשיך הלאה למרות המשבר. רק אחרי שנים חזר לנון וטיפח את הקשר שלו עם ג'וליאן בנו. בשנת 1973 נפגשו השניים בלוס אנג'לס, בתקופת סוף השבוע האבוד, והלכו לדיסנילנד. לאחר מכן הם החלו להתראות באופן סדיר, ולנון טיפח את המוזיקליות של בנו ונתן לו גיטרת גיבסון לס פול, כמו גם כלים נוספים. בשנת 1980 סיכם לנון את רגשותיו לבנו בריאיון לפלייבוי, במילים האלו: "שון היה ילד מתוכנן, וכאן טמון כל ההבדל. אני לא אוהב את ג'וליאן פחות. הוא עדיין הבן שלי, אם הוא בא מבקבוק ויסקי או משום שלא היו גלולות באותם ימים. הוא כאן, הוא שלי והוא תמיד יהיה", וכן ניבא בביטחה – "לג'וליאן ולי תהיה מערכת יחסים בעתיד".[54]
ג'וליאן לנון הוציא מספר אלבומים והיה למוזיקאי מצליח בעצמו, שאלבומו האחרון, "הכל משתנה", פורסם ב-2011. נוסף לכך היה מעורב בעסקי המסעדנות ועבד כשף בבריטניה.
מרגע שנכנסה יוקו אונו לחייו של ג'ון לנון, הוא קשר אליה כמעט כל דבר. המעריצים קשרו לה כתרים של "מפרקת הביטלס", ו"מפלצת", ועבור רבים הפכה למושא שנאתם. למען האמת, בנוגע לפירוק הביטלס, החוקרים חלוקים האם יש לה חלק בכך או לא. בעוד יש הטוענים שהעובדה שהיא שאפה להיות מעורבת בכל דבר גרמה לחיכוכים ולמריבות בלהקה, ושהיא עודדה את לנון לפרוש מהלהקה, אחרים טוענים שהפירוק היה תהליך טבעי שנוצר כאשר נמאס לחברים אחד מהשני. בכל מקרה, לכל ברור, ואף לנון התבטא כך, שאת המקום שתפסה בלבו הלהקה, מילאה אונו – "הכנופיה הוותיקה נגמרה בשבילי ברגע שפגשתי את יוקו".[55] אונו עודדה את לנון לפעול בגלוי למען עמדותיו הפוליטיות. ואכן, יחדיו הפכו הזוג לצמד אקטיביסטים פעילים בשדה השלום, בפעולות כמו שתילת שני איצטרובלים למען ההתקרבות בין המזרח והמערב ושביתת המיטה המפורסמת שערכו באמסטרדם ובמונטריאול. בסוף שנות הביטלס, עת האיצו השניים את הפעילות האקטיביסטית שלהם, הם היו צריכים להתמודד עם תקשורת שלילית מאוד, מה שמתבטא בשירו של לנון מאותה תקופה "the ballad of John and Yoko", בשורות כמו "הם עומדים לצלוב אותי". למרות זאת, לא התחרט לנון על בחירתו באונו, עמדה שהביע גם בריאיון האחרון בחייו.[56]
כניסתה של יוקו לחייו של ג'ון גם לוותה בכך שהוא החל לפרק את רוב קשריו עם העולם שסבב אותו עד כה. גירושיו מאהובת נעוריו, סינתיה, היו לשלב הראשון; קשריו עם בנו ג'וליאן התרופפו, וג'וליאן לא הצליח להשיגו בטלפון פעמים רבות כשניסה, באשר יוקו לא העבירה את הטלפון לג'ון, עד שזה ניתק ממנו קשר כליל למשך שלוש שנים, כשהילד היה בן שש. גם ממשפחתו ומדודותיו ניתק ג'ון קשר לאחר הכירו את יוקו, והיא פגשה בהם רק כאשר שון היה בן 17, בלווייתה של מימי, דודתו של ג'ון אשר גידלה אותו, יותר מעשור לאחר הירצחו. בנוסף, כאמור, פירק ג'ון לנון את הביטלס, כשנה לאחר שעבר לחיות עם יוקו, פיתח איבה כלפי פול מקרטני וקשריו עם ג'ורג' האריסון נותקו.
יוקו גם נכנסה לסכסוכים משפטיים עם ג'וליאן, בשל היעדר נכונותה להתחלק עמו בירושה של ג'ון. סינתיה מעידה בספרה "ג'ון", ש"יוקו טענה שאין צורך לשמור קשרים משפחתיים – משפחה רק רוצה את כספך", ושכאשר ג'וליאן היה כבן 19, הציעה לו יוקו תקציב של 100 דולר בשבוע, אותם היא כינתה "דמי בירה". הוא סירב לקחת סכום זה, שנראה לו זעום ומעליב.
בריאן אפשטיין היה איש עסקים בריטי, שנודע במיוחד כאמרגן הביטלס. הוא היה הומוסקסואל, בתקופה שבה שררו דעות קדומות חזקות במיוחד נגד הומוסקסואלים. הביוגרף פיליפ נורמן טען שאחת מהסיבות לרצונו לנהל את הביטלס, הייתה שהוא נמשך פיזית ללנון. בסביבות זמן הולדתו של ג'וליאן, נסעו לנון ואפשטיין לבדם לחופשה בספרד, מה שעורר ספקולציות ותאוריות רבות. כשנשאל על כך מאוחר יותר, ענה לנון: "טוב, זה היה כמעט רומן, אבל לא ממש. זה מעולם לא מומש. אבל היו אלו יחסים די אינטנסיביים. זאת הייתה החוויה הראשונה שלי עם הומוסקסואל שהייתי מודע להיותו הומוסקסואל. היינו יושבים בבתי קפה, מסתכלים על כל הבנים ואני הייתי אומר 'את זה אתה מחבב? ואת זה?', הייתי די נהנה מהחוויה".[57]
לאחר שחזרו מספרד, ערך מקרטני מסיבה לכבוד יום הולדתו ה-21. בוב ולר, אחד האורחים, התייחס בבדיחות הדעת אל "ירח הדבש" של ג'ון עם בריאן בספרד. ג'ון יצא מכליו והכה אותו קשות. הוא אמר "הוא קרא לי קוויר, לכן הכנסתי לו פנימה את הצלעות".[58]
בשנת 1982 הוציא פול מקרטני שיר מחווה ללנון, "Here Today", בו הוא פונה ללנון ומביע את אהבתו אליו. באותה שנה יצא שירו של אלטון ג'ון, "Empty Garden (Hey Hey Johnny)", העוסק בחסרונו של לנון. באלבום של קווין משנת 1982, Hot Space, נכלל השיר "Life Is Real (Song For Lennon)". שירו של פול סיימון, "The Late Great Johnny Ace", נכלל באלבומו "Hearts and Bones" מ-1983 ובו הוא עוסק במותם הטראגי של שלושה "ג'ונים" – ג'וני אייס, ג'ון לנון וג'ון פיצג'רלד קנדי.[59]
^ג'ופרי ג'וליאנו, Lennon in America: 1971–1980, Based in Part on the Lost Lennon Diaries, הוצאת Cooper Square, יולי 2001, עמ' 234 (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
^Brahms, William B. (2010). Last Words of Notable People: Final Words of More than 3500 Noteworthy People Throughout History. Haddonfield, NJ: Reference Desk Press, Inc. p. 399. ISBN 978-09765325-2-1.
^Keith Badman, "the Beatles: off the record", p. 120
German fairy tale For the 1935 animated film, see The Shoemaker and the Elves (film). The Elves and the ShoemakerThe Elves and The ShoemakerFolk taleNameThe Elves and the ShoemakerAarne–Thompson groupingAT 503* AT 476* AT 504CountryGermanyPublished inGrimm's Fairy TalesThe Elves and The Shoemaker (German: Die Wichtelmänner) is a set of fairy tales collected by the Brothers Grimm (KHM 39) about a poor shoemaker who receives much-needed help from three young helpful elves.[1] The ori...
هذه المقالة يتيمة إذ تصل إليها مقالات أخرى قليلة جدًا. فضلًا، ساعد بإضافة وصلة إليها في مقالات متعلقة بها. (يونيو 2019) غافين بون معلومات شخصية الميلاد 19 يناير 1964 (59 سنة) بورتسموث مواطنة المملكة المتحدة الحياة العملية المهنة كاتب اللغات الإنجليزية بوابة الأ
Onderstaande lijst geeft een overzicht van de monumenten op Sint Maarten.[1] De lijst is niet volledig vanwege de onduidelijke status van monumenten zonder naam.[1] Cul de Sac Cul de Sac heeft de volgende monumenten:[1] Nr. Object Afbeelding Coördinaten Opmerkingen Plantage Mary’s Fancy 18° 2' 30 NB, 63° 3' 47 WL Plantage Ebenezer 18° 3' 9 NB, 63° 1' 59 OL Nederlands Hervormde Begraafplaats 18° 2'...
Spanish general (1791–1831) This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: José María de Torrijos y Uriarte – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (February 2017) (Learn how and when to remove this template message) José María de Torrijos y UriarteJosé María Torrijos in a portrait by Ángel S...
2020 Poker Masters Online PLO SeriesLocationpartypoker (online)DatesJune 21-29, 2020Champion Eelis Pärssinen (Purple Jacket winner); Isaac Haxton(Main Event winner)← 20202021 → The 2020 Poker Masters Online PLO Series was the fifth season of the Poker Masters. Following the COVID-19 pandemic, the Poker Masters moved online to partypoker with the 2020 Poker Masters Online in April before the addition of a PLO Series from June 21-20, 2020.[1] The event was sponsor...
Bandar Udara Internasional Luis Muñoz MarínAeropuerto Internacional Luis Muñoz MarínIATA: SJUICAO: TJSJFAA LID: SJUInformasiJenisPublicPemilikPuerto Rico Ports AuthorityPengelolaAerostar Airport HoldingsMelayaniSan Juan, Puerto RicoLokasiCarolina, Puerto RicoMaskapai penghubungPassenger Air Sunshine Cape Air M&N Aviation Seaborne Airlines Tradewind Aviation Cargo Ameriflight Mountain Air Cargo Maskapai utama JetBlue Airways Ketinggian dpl mdplKoordinat18°26′21″N 066°00...
American journalist For the high school, see A. Maceo Smith New Tech High School. A. Maceo SmithSmith in 1924BornApril 16, 1903Texarkana, TexasDiedDecember 19, 1977 (1977-12-20) (aged 74)Occupation(s)Federal civil servant, entrepreneurKnown forCivil Rights activist in Dallas, Texas Antonio Maceo Smith (April 16, 1903 - December 19, 1977) was a pioneer civil rights leader in Dallas, Texas, whose years of activism with the National Association for the Advancement of Colored Peopl...
Óxido de sódioAlerta sobre risco à saúde Nome IUPAC Óxido de sódio Identificadores Número CAS 1313-59-3 Propriedades Fórmula molecular Na2O Massa molar 61.979 Aparência sólido de cor branca Densidade 2.27 g/cm3 Ponto de fusão 1132 °C Ponto de ebulição decompõem-se a 1950 °C Solubilidade em água reage para formar hidróxido de sódio Solubilidade em outros solventes insolubilidade Estrutura Estrutura cristalina cúbico Geometria decoordenação 8 Riscos associados Classificaç...
AwardThe Defence MedalTypeCampaign medalAwarded for3 years, 360, 180 or 90 days, depending on area and nature of serviceCountry United KingdomPresented bythe Monarch of the United Kingdom and the Dominions of the British Commonwealth, and Emperor of IndiaEligibilityMilitary and certain civilian serviceCampaign(s)Second World WarEstablishedMay 1945Ribbon bar Order of wearNext (higher)France and Germany StarNext (lower)War Medal The Defence Medal is a campaign medal instituted by the ...
Not to be confused with Thomas King (merchant). Thomas KingBornc. 1740Diedc. 1824 (aged 83–84)NationalityBritishOccupation(s)Slave trader and merchantBoard member ofCamden, Calvert and KingSpouseSarahChildren6ParentNewark King Thomas King (c. 1740 – c. 1824) was a British slave-trader and partner in the firm of Camden, Calvert and King. His early career was at sea in a variety of vessels involved in the slave trade in the Caribbean and West Africa in the 1760s. He probably m...
Kantan Atas adalah sebuah nama desa di wilayah Kecamatan Pandih Batu, Kabupaten Pulang Pisau, Provinsi Kalimantan Tengah, Indonesia. Sejarah Desa Kantan Atas adalah Desa Transmigrasi atau yang sebelumnya adalah disebut Unit Pemukiman Transmigrasi (UPT) Pangkoh III B Blok C dan Blok D, nama Kantan Atas di ambil dari nama sebuah sungai sebelum di bikin saluran Primer sewaktu masih belantara ada sebuah sungai alam kecil yang disebut sungai Kantan, dari nama inilah kemudian setelah lepas pembinaa...
1992 American filmGodzilla vs. Charles BarkleyPromotional posterDirected byMichael OwensProduced byClint GoldmanStarringCharles BarkleyCinematographyKim MarksEdited byBob SarlesProductioncompanyIndustrial Light & MagicRelease date September 9, 1992 (1992-09-09) Running time30 secondsCountryUnited StatesLanguageEnglish Godzilla vs. Charles Barkley is a 1992 Nike television commercial directed by Michael Owens. Produced by Industrial Light & Magic, the commercial featured...
1975 autobiography by Jimmy Hoffa Hoffa: The Real Story First editionAuthorJimmy Hoffa and Oscar FraleyCountryUnited StatesLanguageEnglishGenreAutobiographyPublished1975PublisherStein & DayPages224 Hoffa: The Real Story is an autobiography by Jimmy Hoffa and Oscar Fraley[1] published in 1975 by Stein & Day.[2] In 2019, the book was rereleased by Graymalkin Media. Hoffa had published an earlier autobiography titled The Trials of Jimmy Hoffa (1970).[3] References...
A human population viewed in context This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Sociocultural system – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (March 2023) (Learn how and when to remove this template message) A sociocultural system is a human population viewed (1) in its ecological context and (2) a...
В Википедии есть статьи о других людях с фамилией Рахилин. Екатерина Владимировна Рахилина Дата рождения 14 февраля 1958(1958-02-14) (65 лет) Место рождения Москва, СССР Страна СССР→ Россия Научная сфера корпусная лингвистика, лексическая типология, русистика Место работы �...
Television channel DiscoveryCountryNetherlandsBroadcast areaNetherlandsNetworkDiscovery BeneluxProgrammingLanguage(s)DutchPicture format1080i HDTV(downscaled to 16:9 576i for the SDTV feed)OwnershipOwnerWarner Bros. DiscoverySister channelsAnimal PlanetDiscovery ScienceEurosport 1Eurosport 2Investigation DiscoveryTLCHistoryLaunched1 April 1989; 34 years ago (1989-04-01) (European feed)12 April 2003; 20 years ago (2003-04-12) (Localized Dutch feed)ReplacedDi...
Umbrella term for contemporary West African pop music, distinct from Afrobeat This article is about 21st century genre and overarching term for West African pop music. For the 1960s/1970s genre made by artists such as Fela Kuti and Tony Allen, see Afrobeat. For the British genre popularised by J Hus, see Afroswing. This article may contain an excessive number of citations. Please help remove low-quality or irrelevant citations. (August 2023) (Learn how and when to remove this template message...
В Википедии есть статьи о других людях с фамилией Стенсен. Нильс Стенсен (Николас Стено)дат. Niels Stensen Николас Стено Имя при рождении дат. Niels Stensen Дата рождения 11 января 1638(1638-01-11) Место рождения Копенгаген, Датско-норвежская уния Дата смерти 5 декабря 1686(1686-12-05) (48 лет) Место см�...
Man-made lake created by the construction of Richard B. Russell Dam in South Carolina For other uses, see Russell Lake (disambiguation). This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Richard B. Russell Lake – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (August 2018) (Learn how and when to remove this templ...
2017 studio album by A. SavageThawing DawnStudio album by A. SavageReleasedOctober 13, 2017 (2017-10-13)GenreIndie rock, alternative, alternative country, noise rockLength45:57LabelDull ToolsA. Savage chronology Thawing Dawn(2017) Several Songs About Fire(2023) Professional ratingsReview scoresSourceRatingExclaim!6/10[1]Paste9.1/10[2]Pitchfork7.2/10[3]Texas Monthly(favorable)[4]Tiny Mix Tapes4/5[5]Under the Radar[6]Vice (E...
.jpg)
.svg){kind=logo}
.jpg){kind=link}