יהדות תאילנד היא קהילה יהודית קטנה המונה כמה מאות אנשים נכון לעשור השלישי של שנות ה-2000.
הדת הרשמית בתאילנד היא בודהיזם (זרם טהרוואדה). הממשל התאילנדי הוא דתי ולאומני באופיו ומונע אקטיבית את הגירתם של מיעוטים דתיים לתאילנד (כולל בודהיסטים מזרמים שאינם טהרוואדה) ומפקח קפדנית על המיעוטים הדתיים הקיימים בתאילנד ומגביל את פעילותם.
קהילת יהודי תאילנד נוסדה מצד יהודים שנמלטו מהאינקוויזיציה הספרדית במאה ה-16[דרוש מקור] ומהגירת מספר משפחות מיהדות בבל במאה ה-17[דרוש מקור] והתבססה בבירה של ממלכת איוטאיה עד התפזרותה במהלך המלחמה הבורמזית-תאית בין השנים 1765-1767.
לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 התגבשה לאורך השנים קהילה יהודית קטנה בתאילנד המורכבת בעיקר מסוחרים וסוכני נסיעות ובשנת 1993 נוסדו האיגוד היהודי של תאילנד וועד הכשרות תאילנד והרב יוסף חיים קנטור החל לכהן כרב הישראלי הראשון בבנגקוק.
בין שנות ה-70 לשנת 1990 הצטרפו לקהילה צאצאים של פליטים יהודים מברית המועצות[דרוש מקור] ויהודים-פרסיים שנמלטו מרדיפות יהודים באיראן בשנות ה-70 וה-80.[1][2].
לקהילה בתי כנסת בבנגקוק[3] ובקו סמוי[דרוש מקור] ובמהלך חגים יהודיים, מצטרפים אליה יהודים הנופשים בתאילנד, בעיקר מישראל וארצות הברית.
בתאילנד פועלים כמה בתי חב"ד[דרושה הבהרה] כאשר הראשי שבהם נמצא בבנגקוק ומנוהל מצד הרב נחמיה וילהלם[4] וניתנים בו מגוון שירותים ליהודי בנגקוק ולתיירים יהודים, בהם ארוחות שבת וחג[5] ולאחר אסון הצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004[6] הוא היה מקום כינוס ליהודים וישראלים ששהו באותה עת בתאילנד. עם זאת, מאז הפיגועים שהתרחשו במומבאי ב-2008, הכניסה לבית חב"ד בבנגקוק הוגבלה בעיקר לאזרחים ישראלים, לפי תשאול מאבטח בעברית.[4]
בעת המודרנית
תאילנד החלה להקשיח את חוקי ההגירה שלה בשנת 1979 עם חקיקת חוק ההגירה של שנת 1979 והקשחות נוספות נעשו בשנת 2008, באמצע העשור השני של שנות ה-2000, בתקופת מגפת הקורונה ומאז מלחמת האזרחים במינאמר והפלישה הרוסית לאוקראינה. מאז הקשחות אלה, מספר המיעוטים הדתיים התייצב או פחת.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
