יוסף שפרינצק

יוסף שפרינצק
	יוסף שפרינצק, 1947
לידה	8 בדצמבר 1885; ל' בכסלו ה'תרמ"ו; מוסקבה, הקיסרות הרוסית
פטירה	28 בינואר 1959 (בגיל 73); י"ט בשבט ה'תשי"ט; ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1910
מקום קבורה	חלקת גדולי האומה, ירושלים
מפלגה	מפא"י
דת	יהדות
בת זוג	חנה ונטיק
	14 בפברואר 1949 – 28 בינואר 1959; (10 שנים)
	נחום ניר-רפאלקס ←
כנסות	1 – 3
	14 במאי 1948 – 14 בפברואר 1949; (277 ימים)
	14 במאי 1948 – 14 בפברואר 1949; (277 ימים)
	14 בפברואר 1949 – 28 בינואר 1959; (10 שנים)
כנסות	1 – 3
	נשיא המדינה בפועל; מזכיר ההסתדרות; יו"ר הוועד הפועל הציוני;
	נשיא המדינה בפועל; מזכיר ההסתדרות; יו"ר הוועד הפועל הציוני;

יוסף שְׁפְּרִינְצַק (שפרינצאק; 8 בדצמבר 1885 – 28 בינואר 1959) היה פוליטיקאי, פעיל ציוני, חבר הכנסת מטעם מפא"י, ויושב ראש הכנסת הראשון. כיהן כנשיא המדינה בפועל, כמחליפו של חיים ויצמן בשנים 1951–1952.

ביוגרפיה

נולד במוסקבה שבאימפריה הרוסית, לדב בר שפרינצק ובלהה לבית וסרמן. לאחר גירוש יהודי מוסקבה ב-1891 עקרה משפחתו לקישינב, וממנה לוורשה.

השתתף, יחד עם יצחק גרינבוים, בארגון אגודת "התחייה" (1903), ולאחר מכן היה חבר הוועד המרכזי של ציוני ציון ברוסיה. בתקופה זו עבד בהוצאת הספרים "אחיאסף" וכתב בעיתונים עבריים ויידיים בוורשה. ב-1904 נבחר למזכיר האזורי של ההסתדרות הציונית בגרודנו. ב-1905 שב לקישינב, והיה ממקימי "צעירי ציון". החל ב-1908 שימש ציר בקונגרסים הציוניים. החל ללמוד רפואה באוניברסיטה האמריקנית בביירות, אך הפסיק את לימודיו ועלה לארץ ישראל (בשנת 1910), כדי לכהן כמזכיר הפועל הצעיר. הוא נישא לחנה^[1] והתגורר עמה בנווה צדק^[2].

במלחמת העולם הראשונה היה בין מארגני פעולות העזרה ליישוב היהודי. לאחר המלחמה עמד בראש מפלגת "הפועל הצעיר" והשתתף בעריכת ביטאונה. נמנה עם מייסדי הסתדרות העובדים, והיה אחד מראשיה. בשנת 1930 היה ממייסדי מפא"י (שנוצרה על ידי איחוד מפלגת אחדות העבודה עם מפלגת הפועל הצעיר) ומאז שימש כאחד ממנהיגיה. כיהן מטעם מפלגת הפועל הצעיר ואחר כך מטעם מפא"י כחבר ההנהלה הציונית בירושלים, כראש מחלקת העבודה שלה ואחר-כך ראש מחלקת העלייה.

היה חבר באספת הנבחרים ובוועד הלאומי. בשנים 1945–1949 כיהן כמזכיר הכללי של ההסתדרות. בשנים 1949–1959 היה יושב-ראש הוועד הפועל הציוני. שבועות אחדים לאחר קום המדינה נבחר ליו"ר מועצת המדינה הזמנית^[3].

עם ייסוד הכנסת נבחר פה אחד ליושב ראש הכנסת, וכיהן בתפקיד זה בשלוש הכנסות הראשונות, עד מותו בינואר 1959. פעל לעיצוב אופייה של הכנסת, וקבע במידה רבה את דרכי פעולתה. שפרינצק כיהן בשלוש הכנסות הללו מטעם מפא"י. הוא זכה לפופולריות רבה בעם, בעיקר עקב העממיות וחוש ההומור שלו.

בעקבות מחלתו הקשה של הנשיא חיים ויצמן, כיהן יוסף שפרינצק כממלא מקום נשיא המדינה, החל מ-11 בדצמבר 1951. בעקבות מותו של חיים ויצמן ב-9 בנובמבר 1952, כיהן שפרינצק כנשיא המדינה בפועל, וזאת עד לכניסתו של יצחק בן-צבי לתפקיד הנשיא בדצמבר 1952.

הנצחה

נקראו על שמו רחובות בערים הבאות: ירושלים, תל אביב, חולון, לוד, כפר סבא, באר שבע, הוד השרון, גדרה, פתח תקווה, קריית שמונה ואזור.

על שמו שכונות כדוגמת רמת יוסף בבת ים וקריית שפרינצק בחיפה ובתי ספר ברחבי ישראל וכן בית הבראה שהוקם בסמוך לנצרת.

עיריית תל אביב הציבה שלט הנצחה לזכרו בכניסה לביתו ברחוב מאפו 28.

זכרו של שפרינצק הונצח בבול דאר ישראלי. ב-22 ביולי 1986, הנפיק השירות הבולאי בול דאר לזכרו של שפרינצק שעליו מופיע דיוקנו . האמן צבי נרקיס עיצב את הבול. דאר ישראל מכר 1,254,000 בולים של הבול הזה.^[4]

נקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים.

קבלת פנים בבית ההסתדרות בתל אביב, עבור לוחמת גטו ורשה צביה לובטקין. שפרינצק (במרכז) לצד דוד רמז (מימין)
שפרינצק (בין העומדים מימין) בטקס חנוכת מנורת הכנסת, יום העצמאות 1956
שלט הנצחה בכניסה לביתו של שפרינצק ברחוב מאפו 28 בתל-אביב

משפחתו

היה נשוי לחנה שפרינצק, בתו של יצחק ונטיק מתל אביב.

בנו הבכור, יאיר שפרינצק היה חבר כנסת מטעם מולדת בכנסת ה־12. בנו השני, עמירם שפרינצק^[5], היה איש הבריגדה היהודית ולאחר מכן קצין בצה"ל. בנו אהרן דויד שפרינצק, טייס בחיל האוויר, נהרג במלחמת העצמאות, כאשר יצא, יחד עם מתתיהו סוקניק (בנו של פרופ' אלעזר ליפא סוקניק) לבלום ספינה מצרית שהפגיזה את תל אביב, ומטוסם הופל בידי המצרים^[6]. בתו נעמי רענן הייתה חברת קיבוץ הזורע.

פרופ' אהוד שפרינצק היה נכדו, בנו של עמירם.

כתביו

בין התימנים, יפו: דפוס שושני, תרע"ח.
אונזער זאָרג פֿארן גלות: אונזער פליכט פֿאַר דער ציוניסטישער אָרגאַניזאַציע, תל אביב: איחוד עולמי פועלי ציון - התאחדות, תרצ"ט. (ביידיש)
בשעת פקוח נפש: תביעה להתלכדות, תל אביב: מרכז מפלגת פועלי ארץ ישראל, תש"ד.
בכתב ובעל פה, [תל אביב]: מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"ב.
אין וואָרט און אין שריפט, בואנוס-איירס: קיום, תשט"ו. (ביידיש)
דברי הכנסת: דברי יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק במועצת המדינה ובכנסת, תש"ח-תשי"ט כונסו ליום השלושים לפטירתו, י"ט אדר א תשי"ט, חוברת מיוחדת, ירושלים: המדפיס הממשלתי, [תשי"ט].
בנימין זאב הרצל (ששים לפטירתו): דברים שבכתב ובעל פה תר"ע-תשי"ח / (ליקט יצחק מיכאלי ; הביא לבית הדפוס יוסף שפירא), תל אביב: המרכז לתרבות ולחינוך של הסתדרות העובדים הכללית בישראל, [1964].
אגרות יוסף שפרינצק / בעריכת יוסף שפירא, תל אביב: עיינות, תשכ"ה-תשכ"ט.

לקריאה נוספת

יצחק גולדשלג, אזכרה: מחברים שנפטרו בשנת תשי"ט; יוסף שפרינצק, בתוך: ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך ב, עמ' 428–429.
צבי לבנה, נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות -כרך ד, הוצאת המרכז לחינוך ותרבות תל אביב, 1972, עמודים 304-308(הספר בקטלוג ULI)