Share to: share facebook share twitter share wa share telegram print page

קוד הדמים

"קוד הדמים" (באנגלית: Bloody Code) הוא הכינוי למערכת העונשין באנגליה, שפעלה מהמאה ה-17 ועד לתחילת המאה ה-19. שמו ניתן במאה ה-20, בשל מספר האנשים הגבוה שקיבלו עונש מוות, אפילו בגין פשעים שנחשבו קלים או עוון בסטנדרטים של המאה ה-21.

היסטוריה

ב-1688, הוגדרו 50 עבירות בספר החוקים שעונשן מוות, אם כי מספר העבירות כמעט הוכפל עד ל-1776,[1] והוא הגיע ל-220 עד לסוף המאה ה-18.[2] מרבית החוקים החדשים שהוכנסו באותה תקופה עסקו בהגנה על רכוש, שפרשנים מסוימים פירשו כצורה של דיכוי מעמדי של העניים על ידי העשירים.[3] ג'ורג' סביל (אנ') הביע מבט עכשווי כשאמר כי: "גברים אינם נתלים בשל גניבת סוסים, אם כי סוסים לא יכולים להיות גנובים".[4] גניבה גדולה הייתה אחד מהפשעים שגררו עונש מוות. ההגדרה לגניבה גדולה היה גניבת סחורות ששווין עולה על 12 פני, בערך 1/12 מהשכר השבועי לעובד מיומן באותה תקופה. לא פעם העריכו המושבעים בכוונה תחילה את שווי הסחורה הגנובה על מנת למנוע עונש מוות.[5]

בסופו של המאה ה-18, מחוקקים ביקשו עונש פחות קשה שעשוי להרתיע עבריינים פוטנציאליים; הגליה עם תקופת עבדות מוגבלת נהייתה העונש הנפוץ יותר. מגמה זו הומשכה על ידי חוק ההגליה 1717 (16 Geo. 3 c.43), שהסדיר את הנוהג, עד שהשימוש בו הושעה על ידי חוק החוק הפלילי 1776.[6] השייה זו התרחשה בשל המרד הפעיל שהיה בשלוש עשרה המושבות. כשנחקק החוק, הפרלמנט טען כי ההמשך "נמצא כי הוא נוכח באי-נוחות שונה, במיוחד על ידי מניעת ממלכה זו מנבדקים רבים שעבודתם עשויה להועיל לקהילה, ואשר על ידי טיפול ותיקון נאותים עשויים לחזור ממסלולם הרע ". חוק זה התפרסם כחוק העבודה הקשה וכחוק ההולקס הן למטרתו והן לתוצאתו. עם הסרת חלופת ההגליה לעונש מוות, היא תדרוש בחלקה את השימוש בבתי הכלא במקום עונש, ותתחיל לתכנן לבנות בתי כלא.[7] ב-1785, אוסטרליה תיחשב כמקום שומם הולם להגליית נידונים; הגלות תתחדש, אם כי עכשיו למושבת עונשין שתוכננה במיוחד, עם צאת הצי הראשון ב-1787. ההערכה היא כי למעלה משליש מכלל הפושעים שהורשעו בין השנים 1788–1867 הוגלו לאוסטרליה, כולל לארץ ואן דימן (כיום, טסמניה). חלק מהנידונים יכלו להימלט מהעונש שהוטל עליהם, אם יסכימו להצטרף לצבא. המשפטן ויליאם בלקסטון אמר על קוד הדמים כי:

זו אמת עגומה, שבין שלל הפעולות שגברים עלולים לבצע מדי יום, לא פחות ממאה ושישים הוכרזו על ידי חוק הפרלמנט כפלילים ללא תועלת הכמורה; או, במילים אחרות, להיות ראוי למוות מיידי.

ליאון רדזינוביץ' (אנ') מצא רישומים על פני 49 עמודים מתוך "חוקי ההון של המאה ה-18", וחילק אותם ל-21 קטגוריות:[8]

  1. בגידה גבוהה, כולל עבירות נגד סדר הירושה הפרוטסטנטית והממסד הפרוטסטנטי
  2. עבירות אחרות נגד המדינה
  3. עבירות נגד הסדר הציבורי, כולל התפרעות והרס הגנות שיטפונות וגשרים
  4. עבירות נגד ניהול משפטי
  5. עבירות נגד בריאות הציבור
  6. עבירות נגד הכנסות ציבוריות, כולל הברחות
  7. בגידה קטנטנה ורצח
  8. דקירה, פגיעה וירי לעבר כל אדם
  9. אונס, חטיפה בכוח ועבירות מין אחרות
  10. גניבה גדולה ופשעים דומים
  11. עבירות פריצה ופשעים דומים
  12. גניבה מהאדם
  13. גניבה ומעילה על ידי משרתים, עובדי הדואר, פקידים וסוכנים אחרים
  14. סחיטה
  15. עבירות על ידי פושטי רגל
  16. זיוף שטרות, איגרות חוב, צוואות, שטרות חליפין, מניות, בולים, שטרות בנק וכו'.
  17. התאוששות לא נכונה, בכוונה להונות
  18. השמדת אוניות בשל דעות קדומות על חברות הביטוח
  19. עבירות מטבע
  20. פגיעות זדוניות ברכוש, כולל הצתה
  21. פירטיות

ביטול עונש המוות

ב-1823, חוקק החוק חוק עונש המוות 1823 (אנ'). חוק זה הפך את עונש המוות לשיקול דעת לכל הפשעים למעט בגידה ורצח. בהדרגה, באמצע המאה ה-19 הצטמצמו מספר עבירות ההון, וב-1861 מספר עבירות ההון ירד לחמש. ההוצאה להורג האחרונה בבריטניה התרחשה ב-1964, ועונש המוות בוטל באופן חוקי בשנים הבאות:

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Radzinowicz, Leon (1948). A History Of English Criminal Law and its Administration. Vol. I: The Movement for Reform. London: Stevens & Sons.
  • Brodeur, Jean-Paul; McCormick, Kevin R. E.; Visano, Livy A. (1992), "High Policing and Low Policing: Remarks about the Policing of Political Activities", Understanding Policing, Canadian Scholars’ Press, ISBN 1-55130-005-2
  • Glyn-Jones, Anne (2000), Holding up a Mirror: How Civilizations Decline (Revised 2nd ed.), Imprint Academic, ISBN 978-0-907845-60-7
  • Sharpe, Jim (2001), "Crime, Order and Historical Change", in Muncie, John; McLaughlin, Eugene (eds.), The Problem of Crime (2nd ed.), Sage Publications, pp. 107–150, ISBN 978-0-7619-6971-6
  • Wade, Stephen (2009), Britain's Most Notorious Hangmen, Wharncliffe Local History, ISBN 978-1-84563-082-9
  • Wilf, Steven (2010), Law's Imagined Republic: Popular Politics and Criminal Justice in Revolutionary America, Cambridge University Press, ISBN 978-0-521-14528-2

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Wilf 2010, p. 139
  2. ^ Wade 2009, p. 9
  3. ^ Sharpe 2001, p. 116
  4. ^ Wade 2009, p. 10
  5. ^ Glyn-Jones 2000, p. 322
  6. ^ "An act to authorise, for a limited time, the punishment by hard labour of offenders who, for certain crimes, are or shall become liable to be transported to any of his Majesty's colonies and plantations." (ארכיון)
  7. ^ Drew D. Gray, Crime, Policing and Punishment in England, 1660-1914 (אורכב 13.04.2021 בארכיון Wayback Machine) p.298 (2016)
  8. ^ Radzinowicz 1948, pp.xx–xxi and 611–659 ("Appendix I: Capital Statutes of the Eighteenth Century")
Kembali kehalaman sebelumnya