הגליה (באנגלית: Penal transportation) היא צורת ענישה שבמסגרתה נשלח אדם לרצות את עונשו, לרוב אחרי משפט, במקום מרוחק, לעיתים קרובות במושבת עונשין לזמן מוגדר. גם במקרים בהם האסירים שוחררו לאחר ריצוי העונש, לעיתים קרובות האמצעים הדרושים על מנת לחזור לביתם היו חסרים.
צורת ענישה זו הוציאה את העבריין (פושע, חייב, אסיר צבאי ואסיר פוליטי) מהחברה, לתקופת זמן מסוימת או לצמיתות. צורת ענישה זו נתפסת יותר כחסד מאשר עונש מוות.[2]
בתנ"ך (דברים, י"ט, ב'–י'), עונש גלות מוטל על רוצח בשוגג, כעונש על כך שהרג אדם בחוסר זהירות. במקרה כזה, הרוצח היה בורח מיד לאחר הרצח אל אחת מערי המקלט, כדי למנוע מגואל הדם לבוא ולנקום את נקמת קרובו ההרוג. אם גואל הדם הרג את הרוצח מחוץ לערי המקלט, הוא פטור מעונש. התורה קבעה כי חובה על הרוצח לברוח לעיר מקלט, גם אם לא נשקף לו איום מצד משפחת הנרצח.
על פי התלמוד, עונש הגלות חל רק על מי שנהג בזהירות סבירה ובכל זאת הרג בן אדם. אדם אשר נהג ברשלנות נקרא "שוגג קרוב למזיד", ואינו יכול למצוא מחסה בעיר המקלט. מצד שני, אדם אשר נקט בכל אמצעי הזהירות, ובכל זאת הרג בן אדם פטור מגלות, שכן הוא נקרא "אנוס" או שוגג קרוב לאנוס.
לאחר שמת הכהן הגדול, רשאי היה הרוצח לשוב לעירו. לפיכך מסופר בתלמוד שאמותיהם של הכהנים הגדולים, היו מחלקות מיני מזון לשוהים בערי המקלט, שלא יתפללו על מות בניהם. אם הרוצח יצא מעירו לפני תום הזמן, לגואל הדם מותר להורגו ללא משפט.
שימוש בעונש ההגליה לפי מדינה
האימפריה הבריטית
בתחילה, צורת ענישה זו התבססה על הזכות המלכותית לחסד,[4] ובהמשך על פי החוק האנגלי (אנ'). בדרך כלל, היא הוטלה בגין עבירות אשר גזר דין מוות עליהן נחשב לחמור מדי. עד 1670, כפי שהוגדרו פשעים חדשים, הותרה גם האפשרות להגליית הנאשם.[5][6] זיוף מסמכים, למשל, נחשבה כעבירת הון עד לשנות ה-20 של המאה ה-19, שבאותה תקופה הופחת העונש להגליית הנאשם. בהתאם לפשע, גזר הדין הוטל לכל החיים או לתקופה קבועה של מספר שנים. אם העונש הוטל למשך תקופה קבועה של מספר שנים, הנידון היה רשאי לחזור לביתו לאחר שריצה את עונשו, אך היה עליו לממן את החזרה בעצמו. נידונים רבים נשארו אפוא במושבה כאנשים חופשיים, ועשויים היו להשיג עבודה כסוהרים או כמשרתים אחרים במושבת העונשין.
אנגליה הגלתה את המורשעים ואת האסירים הפוליטיים, כמו את שבויי המלחמה מסקוטלנד ומאירלנד, למושבותיה מעבר לים באמריקה משנות ה-20 של המאה ה-17 עד לתחילת המהפכה האמריקאית ב-1776, שבאותה תקופה, ההגליה לאמריקה הושעתה זמנית על ידי החוק הפלילי 1776 (16 Geo. 3 c. 43).[7] השימוש בהגליה נחקק בסקוטלנד ב-1785, אם כי היה שימוש מועט בצורת ענישה זו בסקוטלנד. הגליות בקנה מידה גדול התחדשו עם צאת הצי הראשון לאוסטרליה ב-1787, עד לסיום ההגליה, ב-1868.
בסקוטלנד לא היה שימוש בעונש ההגליה עד לחקיקת חוקי האיחוד של 1707. בעקבות חוקי האיחוד, חוק ההגליה 1717 החריג באופן ספציפי את השימוש בו בסקוטלנד.[8] השימוש בצורת הענישה בסקוטלנד הורחבה על ידי הפרלמנט של בריטניה הגדולה בחוק ההגליה וכדומה 1785 (25 Geo. 3 c. 46).[9] עם זאת, שימוש בצורת ענישה זו בסקוטלנד היה בשימוש מועט, עד לתחילת המאה ה-19.[10]
באוסטרליה, נידון ששירת חלק מזמנו עשוי לקבל כרטיס חופש, המתיר חלק מהחירויות שנקבעו על הכרטיס. כרטיס חופש זה איפשר לאנשים שהורשעו לחזור לחיים נורמטיביים יותר, להתחתן ולהקים משפחה ולתרום להתפתחות המושבה.[11]
הצדק הפלילי באנגליה במאה ה-17 וה-18 היה חמור, עד כי לימים זכה לכינוי קוד הדמים. הדבר נבע הן מהמספר הגדול של עבירות אשר ניתן היה להשית עליהן עונש מוות (בדרך כלל בתלייה), והן בגלל הבחירה המוגבלת של העונשים העומדים לרשות השופטים על פושעים מורשעים.
"זכות הכמורה", אשר אפשרה לאנשי דת להישפט בבתי דין כנסייתיים ולא תחת המשפט האזרחי, התרחבה ואיפשרה גם לרבים מהעבריינים את הפריווילגיה הזאת, ובכך להימנע מגזר דין מוות.[12] נידונים רבים זכו לחנינה מאחר שהרשויות הכירו בכך שאין הגיון בגזר דין מוות בגין עבירות קלות יחסית, ועם זאת, עדיין נדרש עונש כלשהו. עם התפתחות המושבות, הוחלה ההגליה כעונש חלופי, אם כי מבחינה חוקית היא נחשבה כאפשרות חנינה, ולא כעונש בפני עצמו.[13] אסירים שנתפסו כמהווים סכנה לציבור, הוגלו לארצות רחוקות. מטרה משנית הייתה להרתיע מפשע מחשש להגליה. צורת ענישה זו המשיכה להיתפס כתצוגה פומבית של רחמי המלך, והייתה פתרון לבעיה אמיתית, או לאקונה, במערכת העונשין.[14] הייתה גם התקווה שאסירים שהוגלו יוכלו להשתקם ולפתוח דף חדש וחיים חדשים במושבות. ב-1615, בתקופת שלטונו של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה, היה בסמכותה של עדת מועצת המלוכה לבחור מבין האסירים את אלה הראויים לחנינה, וכתוצאה מכך הגליה למושבות. על פי תקנות המועצה, ניתן לראות באסירים ”שניחנו בכח פיזי או בכישורים אחרים, ככאלה המתאימים להעסקה מעבר לים”.[15]
בתקופה שבה הייתה אנגליה רפובליקה (אנ'), הצליח אוליבר קרומוול להוריד את ההתנגדות המסורתית של מכירת נוצרים לעבדות, ויזם הגליה קבוצתית של אסירים צבאיים[16] ואזרחיים.[17] אחריו, בתקופת הרסטורציה האנגלית, שיטת ההגליה הקשיחה עוד יותר, ומספר האנשים שהוגלו גדל בהתמדה. ב-1660–1720, הגליה החליפה את הענישה הפשוטה של עבריינים בצריבת האגודל. לחלופין, במסגרת החוק בנוגע לשודדי המוס בגבול הסקוטי, גם עבריינים אלה לא הורשו יותר להישפט תחת הדין הכנסייתי, אך לשופט הותר שיקול דעת אם להגלות אותם לאמריקה, ”ולהישאר שם שלא על מנת לחזור”.[18][19] שני גורמים השפיעו על השינוי: סמכויות שיקול הדעת של השופטים השפיעו באופן משמעותי על החוק, אולם חוות הדעת של וועדת מועצת המלוכה הייתה נחרצת לטובת מתן חנינה מלכותית בהחלטות על הוצאה להורג.[20]
המערכת התקדמה צעד אחד צעד: בפברואר1663, לאחר אותו ניסוי ראשון, הוצעה לבית הנבחרים הבריטי הצעת חוק שתאפשר הגליה עבור נידונים, ובעקבותיה הוגשה הצעת חוק נוספת שהוגשה לבית הלורדים כדי לאפשר הגליה עבור נידונים שהורשעו בעברות שניתן היה להישפט בהן בבתי דין כנסייתיים או במקרים של גנבות קטנות. הצעות חוק אלו לא עברו.[21] עונש ההגליה לא הייתה עונש בפני עצמו, אך ניתן היה להורות עליה באמצעים עקיפים. מבחן הקריאה, שהיה תנאי חובה על מנת לזכות במשפט כנסייתי, היה עדיין מאפיין בסיסי במערכת המשפט, אך כדי למנוע שימוש לרעה בו, השימוש בחנינה צומצם. אסירים שהוגלו נבחרו בקפידה על סמך מידע על אופיים והתיק הפלילי הקודם שלהם. היה מוסכם כי אסירים שנכשלו במבחן הקריאה, הועברו לכלא ללא יכולת להשתחרר בערבות, כדי לאפשר זמן למתן חנינה מלכותית (כלומר הגליה).[22]
שימוש בהגליה כעסק כלכלי
ג'וזף לייסט, אמן נידון בגלל זיוף שטרות בנק, The residence of Edward Riley Esquire, Wooloomooloo, Near Sydney N. S. W., 1825, אקווטינטה בצבע יד ותחריט מודפס בדיו כחול כהה. הדפס אוסטרלי במסגרת הייצור הדקורטיבי הבריטי.
ההגליה נהפכה לעסק כלכלי: סוחרים בחרו מבין האסירים את המתאימים להם, הן בהתאם לביקוש לעובדים, והן בהתאם לרווחים הצפויים מהם. הם השיגו חוזה מהשריפים, ועם ההגעה למושבות מכרו את האסירים כעובדים חוזיים. התשלום שקיבלו כיסה גם את אגרות הכלא, את אגרות החנינה, את שכר הפקיד ואת כל הדרוש לאישור הגלייתם.[23] הסדרים אלו נמשכו עד סוף המאה ה-17, אך הם התמעטו ב-1670 לאחר שמספר מושבות לא היו מוכנות לשתף פעולה בקבלת אסירים נוספים, שכן המורשעים היוו סכנה למושבה ולא היו רצויים בהן. מרילנד ווירג'יניה חוקקו חוקים לאיסור הגליית אנשים ב-1670, ובית המלוכה הבריטי כיבד את החלטתן.[23]
גורם נוסף שהשפיע על ההגליה כעסק כלכלי היה הכלכלה: הרווחים שהושגו מעבודתם של אסירים הזניקו את כלכלת המושבות, וכתוצאה מכך גם את כלכלת אנגליה. אף על פי כן ניתן לטעון כי ההגליה הייתה מזיקה כלכלית מאחר שהמטרה הייתה להגדיל את האוכלוסייה במושבות.[24] עוד ניתן לטעון כי אופיו של הנידון עשוי דווקא לפגוע בכלכלה. מלחמת המלך ויליאם (1688–1697), שהיוותה כחלק ממלחמת תשע השנים, ומלחמת הירושה הספרדית (1701–1714) השפיעו לרעה על משלוח הסוחרים ועל הגליית האסירים. בתקופה שלאחר המלחמות, הייתה עליה בכמות הפשיעה באנגליה.[25] בתקופת המלכה אן (1702–1714) וג'ורג' הראשון (1714–1727) לא הוסדרו הגליות בקלות, אך כליאה לא נחשבה עונש מספיק לפושעים בעברות חמורות או עבירות הון, ובמקרים כאלה, הגליה כן הייתה העונש המועדף.[26]
חוק ההגליה 1717
היו מספר מכשולים לשימוש בהגליה. ב-1706, בוטל מבחן הקריאה בטענה כי מבחן הקריאה היה לטובת הכמורה (5 Anne c. 6). ביטול זה איפשר לשופטים לשלוח עבריינים לבית עבודה או לבית תיקון.[26] למרות זאת, העונשים שהופעלו אז לא היוו תמריץ לביצוע פשע, והיה צורך בפתרון אחר. חוק ההגליה 1717 חוקק בבית הנבחרים הבריטי ב-1717 תחת ממשלת וויג. חוק זה נתן לגיטימציה להגליה כגזר דין, ובכך פשט את תהליך העונשין.[27]
לפני חקיקת החוק, נידונים אשר פגעו בכוח הכמורה, בדרך כלל נצרב אגודלם, ואילו נידונים שהואשמו בגנבות קטנות, בדרך כלל נצלפו בפומבי.[28] לאחר שהחוק נחקק, הנידונים הוגלו למושבות העונשין למשך שבע שנים. עונש של ארבע עשרה שנים הוטל על נידונים שהואשמו בעבירות הון ושקיבלו חנינה. חזרה מהמושבות לפני התקופה שנקבעה, נחשבה כעבירת הון.[27] הצעת החוק הוגשה על ידי עורך הדין הכללי הבריטי, ויליאם טומפסון (אנ'), שנחשב באותה תקופה ל"האדריכל של מדיניות ההגליה".[29] טומפסון, תומך המפלגה הוויגית, היה קצין משפט בלונדון, ולאחר מכן שופט ב-1729. הוא היה קצין גזר הדין בבית הדין הפלילי המרכזי, ומסר מידע חשוב על עברייני הון לקבינט הבריטי.[30]
אחת מהסיבות להצלחתו של חוק זה הייתה שההגליה הייתה יקרה ערך מבחינה כלכלית. היה צורך בשיפור מערכת החסות של הסוחרים. בתחילה, דחתה הממשלה את הצעתו של טומפסון לשלם לסוחרים בשביל שהנידונים יוגלו. מאוחר יותר, כשלושה חודשים לאחר גזר דיני ההגלויות הראשונים בבית הדין הפלילי המרכזי, הצעתו הוצעה שוב, ומשרד האוצר הבריטי (אנ') התקשר לסוחר הלונדוני, ג'ונתן פורוורד, לצורך טיפול בנידונים שהוחלט להגלות אל מושבות העונשין.[31] העסק הופקד בידי פורוורד ב-1718: שילמו לו 3 ליש"ט (5 ליש"ט ב-1727) עבור כל נידון שהוגלה למושבת עונשין. משרד האוצר שילם גם עבור הגליה של אסירים ממחוזות הבית.[32]
"חוק פלונס" (כפי שכונה אז, חוק ההגליה 1717) הודפס והופץ ב-1718, וכבר באפריל נידונו עשרים ושבעה גברים ונשים לגלות באמריקה.[33] החוק שינה את היחס לגזרי הדין, ונתן מספר שינויים משמעותיים: העונש של גנבות קטנות וגדולות כאחד היה הגליה למשך שבע שנים, והעונש בגין כל עבירה שאיננה עבירת הון הועמדה לשיקול דעתו של השופט.[34] ב-1723, הוצגה בווירג'יניה חוק שנועד להרתיע את עונש ההגליה על ידי קביעת כללים מורכבים לקבלת פנים של נידונים. אף על הרתיעה מהמושבות, ההגליה למושבות לא הופסקה.[35]
בשל מקרים ספורים שקרו לפני 1734, שינה בית המשפט את עונשי ההגליה לעונשים מקלים אחרים, כמו צריבת האגודל או צליפה.[36][37] ההקלה בגזר הדין הופסקה מספר חודשים לאחר מכן. למעט אותן שנים, חוק ההגליה הובילה לירידה משמועתית בהצלפות, ובכך גם נמנעו ממצגים ציבוריים דלקתיים. עם זאת, עדיין המשיכו להשתמש בחוקי הכמורה, כאשר לא ניתן היה להגלות את הנאשם מסיבות של גיל או חולשה.[38]
נשים וילדים
הגליה לא הייתה מוגבלת אך ורק לגברים או אפילו רק למבוגרים. יישום עונש ההגליה למושבות הוחל גם על נשים וילדים, אם כי יישומו של העונש השתנה לפי גילם ומגדרם של הנידונים. ב-1660–1670, שוד בכבישים, פריצה וגנבתסוסים היו העבירות הנפוצות ביותר של גברים שהוגלו למושבות עונשין. באותן שנים, חמש מתשע הנשים שהוגלו לאחר שנשפטו למוות היו אשמות בגנבות קטנות, עבירות שיישומן לנשים לא הייתה חקוקה בחוק עד 1692.[39] כמו כן, סוחרים העדיפו גברים צעירים וחזקים, כי לגביהם היה ביקוש במושבות.
כל הגורמים הללו גרמו לכך שרוב הנשים והילדים פשוט הושארו בכלא.[23] היו שופטים שתמכו בהצעה לשחרר נשים שלא ניתן היה להגלות, אם כי פתרון זה נחשב לאבסורדי, ולכן החוק גרם לשופטי הלורדים להורות כי לא יהיה הבדל בין גברים לנשים.[40] נשים נשלחו לאיי ליווארד, המושבה היחידה שקיבלה אותם, והממשלה נאלצה לשלם כדי לשלוח אותן לגלות.[41] ב-1696, סירבה ג'מייקה לקבל את פני הנידונים, מאחר שרובם היו נשים. ברבדוס קיבלה אסירים דומים באותה מידה, אך לא ”נשים, ילדים ולא אנשים חלשים אחרים”.[42]
הודות לעונש ההגליה, מספר הגברים שהוצלפו ושוחררו פחת. למרות זאת, הנשים נבחרו, לעיתים קרובות יותר, לצליפה ולשחרור. כשנשים נידונו על עבירת הון, הן למעשה ריצו עונש נמוך יותר מאשר גברים בשל מניפולציה במערכת העונשין, בעיקר בגלל חוקי הכמורה.[43] נשים עם ילדים צעירים זכו אף הן לתמיכה מאחר שהגלייתן למושבות הייתה מפרידה ביניהם באופן בלתי נמנע.[43] העובדות והמספרים חשפו כיצד עונש ההגליה הוחל בתדירות נמוכה יותר על נשים וילדים מאחר שלרוב הם היו אשמים בפשעים קלים, והם היו נחשבים לאיום מינימלי על הקהילה.[36]
סופה של ההגליה
פרוץ מלחמת העצמאות של ארצות הברית (1775–1783) עצר לגמרי את ההגליה למושבות הבריטיות באמריקה. הפרלמנט של בריטניה הגדולה טען כי: ”הגליה של אסירים למושבות ולמטעים של הוד מלכותו באמריקה... נמצאה כי יש לו אי-נוחות, במיוחד על ידי שלילת הממלכה הזו מנושאים רבים שעבודתם עשויה להועיל לקהילה, ואשר על ידי טיפול ותיקון נאותים, ייתכן ויוחזרו ממסלולם הרע.” לאחר מכן, הועבר ”חוק שהסמיך... עונש בעבודה קשה של עבריינים אשר בגין פשעים מסוימים הם צפויים לקבל הגליה לכל אחת מהמושבות והמטעים של הוד מלכותו.”[44] בעשור שלאחר מכן, במקום עונש ההגליה, גברים נידונו לעבודות פרך ונשים נכלאו. מציאת מיקומים חלופיים לביצוע הגליה של אסירים לא הייתה קלה, עם הרחבה של החוק הקיים על ידי החוק הפלילי 1778 (18 Geo. 3 c. 62) והחוק הפלילי 1779 (19 Geo. 3, c. 54).[45] חקיקת שני החוקים הביא לחקירה של ועדה פרלמנטרית מ-1779 על כל נושא של עונש ההגליה. בתחילה, נחקק חוק הכליאה (אנ'), שהכניס את המדיניות של בתי כלא ממלכתיים כאמצעי לרפורמה במערכת האסירים הצפופה שהתפתחה, אך מעולם לא נבנו בתי כלא כתוצאה מהחקיקה.[46] גם חוק ההגליה וכדומה 1784 (24 Geo. 3 c. 56)[47] וחוק ההגליה וכדומה 1785 (25 Geo. 3 c. 46)[9] הביאו להקלה על הצפיפות בבית הכלא. שני החוקים הסמיכו את הממלכה למנות מקומות מסוימים בשליטתו, או מחוצה להם, כיעד לנידונים שהוחלט להגלות. חוקים אלו גרמו לגלייתם של אסירים ברחבי האיים הבריטיים, לפי הצורך לעבודה, או במקום בו ניתן היה להשתמש בהם ולהשתכן.
מצב הצפיפות וחידוש ההגליה הוכרעו בתחילה על ידי הוראות דבר המלך במועצה ב-6 בדצמבר1785, על ידי ההחלטה להקים מושבת עונשין בניו סאות' ויילס, על אדמות שנתבע בעבר כי השטח שייך לבריטניה ב-1770,[48][49] אך עד כה לא הושבה על ידי אף מעצמה אירופית. המדיניות הבריטית כלפי אוסטרליה, במיוחד לשימוש כמושבת עונשין, במסגרת תוכניות הכוללות לאכלס את היבשת ולהתיישב בה, תבדיל אותה מהמושבות שהקימה באמריקה.[50] ב-1787, כאשר התחדשה ההגליה למושבות באוסטרליה, המרחק היה גדול בהרבה, והוא גרם לעונש להיות חמור יותר משיטות הכליאה שהופעלו בעשור הקודם לו.[51] חוק ההגליה 1790 (30 Geo. 3 c. 47) חוקק רשמית את ההוראות הקודמות שבוצעו במושבות עונשין, ונקבע כי: ”הוד מלכותו הצהיר ומינה ... שעל החוף המזרחי של ניו סאות' ויילס והאיים הסמוכים אליהם צריכים להיות המקום או המקומות שמעבר לים אליהם יש להגלות עבריינים מסוימים ועבריינים אחרים... או מקומות אחרים”. החוק גם נתן ”סמכות להגלות או לקצר את זמן או תקופת [גזר הדין] במקרים בהם נראה כי עבריינים כאלו, או עבריינים אחרים, הם מושא ראוי לחסדי המלוכה.”[52]
בתחילת המאה ה-19, העונש המקסימלי עבור מספר עבירות הוחלף מעונש המוות לעונש ההגליה.[51] בעקבות תלונות שהוגשו בשנות ה-30 של המאה ה-19, עונשי ההגליה נהיו פחות נפוצים ב-1840, בעיקר מאחר שהמערכת נתפסה ככישלון, בין היתר הימשכות הפשיעה ברמות גבוהות, ותנאי האסירים במושבות לא היו אנושיים. אף על פי שהייתה תוכנית מתוכננת לבניית בתי כלא, חוק העונשים הקצרים 1896 (אנ') מנה שבעה חוקים נוספים הנוגעים להגליית נידונים במחצית הראשונה של המאה ה-19.[53]
מערכת הענישה הפלילית בהגליית הנידונים, כפי שהתפתחה במשך קרוב ל-150 שנה, הסתיימה רשמית בבריטניה בשנות ה-50 של המאה ה-19, אז הוחלף עונש ההגליה בעבודת עונשין. חוק שעבוד העונשין 1853 (16 & 17 Vict. c. 99), שהיה ”חוק שמחליף, במקרים מסוימים, את עונש ההגליה”,[53] חוקק מתוך שיקול דעת שיפוטית כי ניתן יהיה לגזור עונשי עבודת עונשין לתקופת זמן מסוימת, על פשעים פחותים, הכפופים להגליה של פחות מ-14 שנה. כדי לספק מתקני כליאה, השינוי הכללי בגזר הדין הוחלף בשילוב עם חוק איסור הכליאה 1853 (16 & 17 Vict. c. 121), שהיה ”חוק למתן מקומות כליאה באנגליה או בוויילס לנשים עבריינות תחת משפט או צו של הגליה”.[53] חוק עבודת העונשין 1857 (20 & 21 Vict. c. 3) סיים את עונש ההגליה, ברוב המקרים, כאשר תנאי העונש בתחילה היו לאותו משך זמן של ההגליה.[54][51]
בעוד שעונש ההגליה הצטמצם מאוד לאחר חוק שחוקק ב-1857, הנידונים האחרונים שנידונו להגליה הגיעו למערב אוסטרליה ב-1868. במהלך כ-80 השנים שבו שימשה אוסטרוליה למקום הגליה של נידונים, הוגלו אליה כ-162,000 גברים ונשים.[55] עם הזמן, תנאי המאסר האלטרנטיביים הופחתו במידת מה מתנאי ההגליה שלהם.[56]
במאה ה-17, ההגליה הייתה על חשבון הנידונים או על בעלי האונייה. חוק ההגליה 1717 איפשר לבתי משפט לגזור על אסירים הגליה לשבע שנים לאמריקה. ב-1720, הרחבה בחוק אישרה את תשלומי הכתר הבריטי לסוחרים שקיבלו אישור לקחת את האסירים לאמריקה. הרחבה זו גרמה לאלו שחזרו לפני שתם זמן ההגליה, לקבל גזר דין מוות.[51][58] מספר הנידונים שהוגלו לאמריקה הצפונית אינו מאומת - ג'ון דנמור לאנג (אנ') טוען כי כ-50,000 איש הוגלו למושבות באמריקה, ואילו תומאס קנילי (אנ') טוען כי כ-120,000 איש הוגלו למושבות באמריקה. בשל הגליית הנידונים לאמריקה, הייתה מגמת עלייה בביצוע פשעים במרילנד.[59] נידונים רבים נלקחו בקרב מאירלנד או מסקוטלנד ונמכרו לשעבוד מבויש, בדרך כלל למשך מספר שנים.[60] המהפכה האמריקאית סיימה את הגליית הנידונים לאמריקה. מושבות בריטניה הנותרות (במה שהיא כיום קנדה) נחשבו כלא מתאימות מסיבות שונות, כולל האפשרות שהגליה אליהן עלולה להגביר את חוסר שביעות הרצון מהשלטון הבריטי בקרב מתנחלים או את האפשרות לסיפוח מצד ארצות הברית, כמו כן את ההקלות שבהם נידונים יכלו לברוח מעבר לגבול.
הגליה של אסירים מבריטניה ואירלנד הסתיימה רשמית ב-1868, אם כי זה היה נדיר מספר שנים קודם לכן, בעיקר בגלל התרופפות החוקים בבריטניה, ופעילותו של הארגון הליגה האוסטרל-אסייתית נגד הגליה.[69][70][71]
בית הסוהר סלולר, המכונה גם קאלה פאני או קאלאפאני (מים שחורים בהינדי), נבנה ב-1896–1906 כבית כלא לביטחון גבוה ובו 698 תאים בודדים לבידוד. אסירים ששרדו את בית הסוהר, הוחזרו לשם פעם נוספת ב-1937. ההתיישבות העונשית לבית הסוהר בוטלה סופית ב-1945. על פי הערכות, כ-80,000 אסירים פוליטיים הוגלו ל”מכונת העינויים” הזו[73]”ל-'ניסוי' שכלל עינויים, בדיקות רפואיות, עבודות כפייה, ולרבים מהם, מוות.”[74]
הגליה היא מאפיין נפוץ בבלדות שנכתבו באנגליה במאה ה-18.[84] בין הבלדות שנכתבו, כללו את "Van Diemen's Land", "The Black Velvet Band" ו-"The Fields of Athenry".[85][86][87]
אחת מהדמויות הראשיות של הרומן "תקוות גדולות", שפורסם בהמשכים ב-1860–1861, ונכתב על ידי הסופר והעיתונאי ושחקן התיאטרון האנגלי בתקופה הוויקטוריאנית, צ'ארלס דיקנס הוא אסיר משוחרר (הבל מגוויץ'). פיפ עוזר לו בתחילת הרומן, ובהמשך מגוויץ' מתגלה כמיטיב הסוד של פיפ - מקור "התקוות הגדולות" שלו. מגוויץ', שנתפס זמן קצר לאחר שהפיפ הצעיר עזר לו, נידון לאחר מכן לגלות לכל החיים לניו סאות' ויילס שבאוסטרליה. בזמן שהיה במושבת העונשין, הוא הרוויח את הונו, שאחר כך יעזור לפיפ. יתר על כן, רצונו של מגוויץ' לראות את "האדון" שפיפ נהיה, הוא שהניע אותו לחזור באופן בלתי חוקי לאנגליה, מה שהוביל בסופו של דבר למעצרו ולמותו.[89][90]
הגליה, בדרך כלל לכוכבי לכת אחרים, מופיעה לעיתים ביצירות מדע בדיוני. דוגמה קלאסית היא "עריצה היא הלבנה" שנכתב על ידי רוברט היינליין ב-1966, במסגרתה מועברים אסירים ומתנגדים פוליטיים למושבות ירח בשביל לגדל מזון לכדור הארץ.[101] בספרו של היינליין, משך ההגליה לירח הוא בהכרח קבוע, מאחר שההשפעות הפיזיולוגיות ארוכות הטווח של כוח הכבידה החלש של הירח (בערך שישית מזו של כדור הארץ) משאירות את "הנאמנים" על הירח כי הם לא יכולים לחזור בבטחה לכדור הארץ.[102]
Pardons & Punishments: Judges Reports on Criminals, 1783 to 1830: HO (Home Office) 47 Volumes 304 and 305, List and Index Society, The [British] National Archives
Beattie, J.M. (1986), Crime and the Courts in England 1660–1800, Oxford: Oxford University Press, ISBN0-19-820058-7.
Beattie, J.M. (2001), Policing and Punishment in London 1660–1750, Oxford: Oxford University Press, ISBN0-19-820867-7.
Robson, L. L. (1965), The Convict Settlers of Australia, Carlton, Victoria: Melbourne University Press, ISBN0-522-83994-0.
Sharpe, J. A. (1999), Crime in early modern England 1550–1750, Harlow, Essex: Longman, ISBN978-0-582-23889-3.
Shoemaker, Robert B. (1999), Prosecution and Punishment. Petty crime and the law in London and rural Middlesex, c. 1660–1725, Harlow, Essex: Longman, ISBN978-0-582-23889-3.
^ 12Maxwell-Stewart, Hamish; Watkins, Emma (n.d.). "Transportation". Digital Panopticon. Digital Panopticon Project. ארכיון מ-2019-01-08. נבדק ב-7 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
^August 1650: An Act for the Advancing and Regulating of the Trade of this Commonwealth(אורכב 08.08.2016 בארכיון Wayback Machine), Acts and Ordinances of the Interregnum, 1642-1660. Originally published by His Majesty's Stationery Office, London, 1911. "The Parliament of England taking into their care the maintenance and advance of the Traffick Trade, and several Manufactures of this Nation; and being desirous to improve and multiply the same for the best advantage and benefit thereof, to the end that ye poore people of this Land may be set on work, and their Families preserved from Beggary and Ruine, and that the Commonwealth might be enriched thereby, and no occasion left either for Idleness or Poverty:..."
^Donnachie, Ian (1984), "Scottish Criminals and Transportation to Australia 1786–1852", Journal Scottish Economic and Social History, doi:10.3366/sesh.1984.4.4.21
^Acts of the Privy Council (Colonial), vol. I, pp. 310, 314-15
^Cunningham. Growth of Eng. Industry and Com. in Mod. Times; 109, Cambridge, 1892. Cited in Karl Frederick Geiser, Redemptioners and indentured servants in the colony and commonwealth of Pennsylvania, Supplement to the Yale Review, Vol. X, No. 2, August, 1901. "There was a popular prejudice against subjecting Christians into slavery or selling them into foreign parts, but Cromwell did not draw any such distinctions. Not only did his agents systematically capture Irish youths and girls for export to the West Indies, but all the garrison who were not killed in the Drogheda Massacre were shipped as slaves to the Barbadoes."
^30 July 1649 Act empowering the Lord Mayor, Justices of Gaol delivery for Newgate, to transport threescore prisoners convicted of Felony and other heinous crimes, unto the Summer Islands or other new English Plantations.
^"Criminal transportation". The National Archives. ארכיון מ-2020-03-21. נבדק ב-6 בפברואר 2019. Before 1776, all convicts sentenced to transportation were sent to North America and the West Indies.{{cite web}}: (עזרה)
^Oxford English Dictionary online, "Hulk" n.2, sense 3b (אורכב 26.05.2020 בארכיון Wayback Machine) Accessed 2017/06/26
^Christopher, Emma (2010). A Merciless Place: The Lost Story of Britain's Convict Disaster in Africa. Oxford: Oxford University Press (פורסם ב-2011). p. 5. ISBN9780191623523. ארכיון מ-2020-02-08. נבדק ב-2018-03-24. With the American War of Independence all but lost and hope of restarting the transportation of convicts to the Americas dwindling fast, Britain had begun sneakily banishing its criminals to West Africa.
^Statiev, Alexander (Spring 2005). "The Nature of Anti-Soviet Armed Resistance, 1942-44: The North Caucasus, the Kalmyk Autonomous Republic, and Crimea". Kritika: Explorations in Russian and Eurasian History. Slavica Publishers. 6 (2): 285–318. doi:10.1353/kri.2005.0029.
^Mawdsley, Evan (1998). The Stalin Years: The Soviet Union, 1929-1953. Manchester University Press. ISBN9780719046001. LCCN2003046365.
^Franz Schmidt, Diary of an Executione, p.96. ISBN 4560073643
^Rouse, Andrew C. (2007). "The Transportation Ballad: A Song Type Rooted in Eighteenth-Centry England". Hungarian Journal of English and American Studies (HJEAS). Centre for Arts, Humanities and Sciences (CAHS), acting on behalf of the University of Debrecen CAHS. 13 (1/2, The Long Eighteenth Century): 93–103. JSTOR41274385.
^Heinlein, Robert A. (1966). The Moon is a Harsh Mistress(PDF). ארכיון(PDF) מ-2020-05-11. נבדק ב-2020-03-20. But most Loonies never tried to leave The Rock--too risky for any bloke who'd been in Luna more than weeks. Computermen sent up to install Mike were on short-term bonus contracts--get job done fast before irreversible physiological change marooned them four hundred thousand kilometers from home.
Dit artikel gaat over de Nederlandse cabaretier en schrijver. Voor de Vlaamse presentator, zie Vincent Byloo. Vincent Bijlo Vincent Bijlo, 2016 Algemene informatie Volledige naam Vincent Robert Bijlo Geboren Amsterdam, 27 april 1965 Partij GroenLinks Portaal Politiek Nederland Vincent Robert Bijlo (Amsterdam, 27 april 1965) is een Nederlandse cabaretier, schrijver en columnist. Biografie Vincent Bijlo (2020) Bijlo is vanaf zijn geboorte blind. Hij bracht een deel van zijn je...
1984 film directed by Wolfgang Petersen Not to be confused with Never Ending Story (film). The NeverEnding StoryTheatrical release posterDirected byWolfgang PetersenScreenplay by Wolfgang Petersen Herman Weigel Based onThe Neverending Storyby Michael EndeProduced byBernd EichingerDieter GeisslerStarring Noah Hathaway Barret Oliver Tami Stronach Patricia Hayes Sydney Bromley Gerald McRaney Moses Gunn CinematographyJost VacanoEdited byJane SeitzMusic byKlaus Doldinger Giorgio MoroderProductionc...
Riho Abiru Riho Abiru (阿比留李帆; lahir 17 Juli 1993) adalah seorang penyanyi dan idol Jepang. Ia adalah mantan anggota grup J-pop SKE48.[1] Ia sekarang berafiliasi dengan Starray Production. Riwayat Tim SKE48 Kenkyuusei → Tim KII → Tim S → Tim KII → Kelulusan Masuk SKE48 sebagai Kenkyuusei pada Maret 2009 (Generasi ke-2) Dipromosikan ke Tim KII pada 6 Desember 2010 Ditransfer ke Tim S pada 13 April 2013 (Perombakan Tim SKE48) Ditransfer ke Tim KII pada 24 Februari 2014 ...
Saint-Benoît Comuna delegada Saint-BenoîtLocalización de Saint-Benoît en FranciaCoordenadas 45°41′40″N 5°35′19″E / 45.694444444444, 5.5886111111111Entidad Comuna delegada • País Francia • Región Auvernia-Ródano-Alpes • Departamento Ain • Distrito Belley • Cantón Belley • Comuna Groslée-Saint-BenoîtAlcalde delegado Henri Soudan (2020-2026)Superficie • Total 21,65 km² Altitud • ...
Jan Brueghel de Oude Portret van Jan Brueghel de Oude, naar Anton van Dyck, c. 1628-1632 Persoonsgegevens Bijnaam Fluwelen Brueghel Geboren 1568 Overleden 13 januari 1625 Beroep(en) Kunstschilder Oriënterende gegevens Stijl(en) Barok RKD-profiel Portaal Kunst & Cultuur Jan Brueghel (Brussel, 1568 - Antwerpen, 13 januari 1625) was een Vlaamse barokschilder en tekenaar. Hij was de zoon van de eminente Vlaamse renaissanceschilder Pieter Bruegel de Oude. Als goede vriend en mede...
يو إف سي نزال الليلة: بوتش ضد هندرسون الجهة المنظمة بطولة القتال النهائي الرياضة فنون القتال المختلطة البلد الولايات المتحدة يو إف سي ليلة القتال: كونديت ضد ألفيس يو إف سي 188 تعديل مصدري - تعديل يو إف سي نزال الليلة: بوتش ضد هندرسون (بالإنجليزية: UFC Fight Night: B...
У Вікіпедії є статті про інші значення цього терміна: Генерал (значення). Погон генерала Британської армії Генерал (англ. General (United Kingdom) — найвище військове звання генералітету в Британській армії в мирний час. Не зважаючи на те, що звання нижче за ранг фельдмаршал, воно ...
«Олком» (Мелітополь) Повна назва Спортивний клуб«Олком» Мелітополь Засновано 1991 Населений пункт Мелітополь, Україна Стадіон «Спартак» ім. О. Олексенка Вміщує 5000[1] Президент Євген Куценко Головний тренер Дмитро Кара-Мустафа Ліга Друга ліга, група Б 2009/10 10-те Домаш�...
American television writer and producer Anna FrickeBornUnited StatesOccupation(s)Television writer, producerYears active2001 – presentSpouseJeremy Carver Anna Fricke is an American television writer and producer best known for her work on shows like Dawson's Creek, Everwood, Men in Trees and Privileged and as the co-creator of the North American version of Being Human. Career In 2001, Fricke served as a writer on a failed television pilot entitled Rachels's Room. Since then she has...
Questions and comments about my bots should go to User talk:Humanbot or User talk:Grammarbot If a bot is going crazy, please leave a note at User talk:R3m0t as well so that I notice sooner Anything not to do with my bots should go to User talk:R3m0t /archive1 report related?? You have a heading that says report related stuff. Is it telling people to report stuff that is related? Or does it mean report-related stuff? You see how magnificently efficiently a modest little hyphen can disambiguate...
Asam klorida merujuk pada larutan HCl dalam air, untuk senyawa HCl dalam keadaan murni (gas), lihat Hidrogen klorida Asam klorida Nama Nama IUPAC Asam klorida Nama lain Klorana Penanda Nomor CAS 7647-01-0 N 3DMet {{{3DMet}}} ChemSpider 307 Nomor EC PubChem CID 313 Nomor RTECS {{{value}}} InChI InChI=1S/ClH/h1H Sifat Rumus kimia HCl dalam air (H2O) Massa molar 36,46 g/mol (HCl) Penampilan Cairan tak berwarnasampai dengan kuning pucat Densitas 1,18 g/cm3 (variable) ...
For the tour, see Tubular Bells II 20th Anniversary Tour 1992/93. 1992 video by Mike OldfieldTubular Bells II LiveVideo by Mike OldfieldReleasedOctober 1992 (1992-10)[1]20 September 1999 (DVD)Recorded4 September 1992Edinburgh CastleGenreProgressive rock, new-ageLength65:00LabelWarner MusicProducerJeff Griffin (audio)John Archer (video)Mike Newman (director)Mike Oldfield chronology The Wind Chimes(1988) Tubular Bells II Live(1992) Elements(1993) Tubular Bells II and I...
M. Basri SidehabiInformasi pribadiLahir1 Januari 1951 (umur 72)Sengkang, Kabupaten Wajo, Sulawesi SelatanKebangsaanIndonesiaAlma materAkademi Angkatan Udara (1974)Karier militerPihak IndonesiaDinas/cabang TNI Angkatan UdaraMasa dinas1974–2008Pangkat Marsekal Madya TNISatuanKorps PenerbangSunting kotak info • L • B Marsekal Madya TNI (Purn.) M. Basri Sidehabi, S.Ip (lahir 1 Januari 1951) adalah seorang purnawirawan perwira tinggi TNI Angkatan Udara lulusan Akadem...
Київська православна богословська академія (КПБА) Колишня назва Київська духовна академія і семінарія Тип закладу заклад вищої духовної освіти Дата заснування 1615[1] Конфесія Православне християнство Церква ПЦУ Ректор протоієрей Олександр Трофимлюк Студенти ≈300 Ба...
Operation HelveticDate31 July 2007 – PresentLocationNorthern IrelandBelligerents Police Service of Northern Ireland British Armed Forces Irish republican dissidents Ulster loyalist paramilitaries Operation Helvetic is the operational name for the British Armed Forces' residual[1] operation in Northern Ireland from July 2007 to the present day. Background It was the successor operation to Operation Banner after the end of The Troubles.[2] It consists primarily of support from...
هذه المقالة عن فيلم مصري. لتصفح عناوين مشابهة، انظر سوق الجمعة (توضيح). سوق الجمعةملصق الفيلممعلومات عامةالصنف الفني فيلم دراما تاريخ الصدور19 أغسطس 2018 (2018-08-19) (مصر)[1]مدة العرض 90 دقيقةاللغة الأصلية العربيةالبلد مصرالطاقمالمخرج سامح عبد العزيز (مخرج)شادي يس...
