קולקטיב נהר קומבהי (באנגלית: Combahee River Collective) היה ארגון פמיניסטי שחור ולסבי, אשר היה פעיל בבוסטון בין השנים 1974 ל-1980.[1][2] הארגון טען שתנועת הפמיניזם הלבן לא עונה על הצרכים של קהילה זו, על כל זהויותיה.[3] הארגון ידוע בעיקר בשל הצהרת קולקטיב נהר קומבהי,[4] שהיה למסמך מכונן בהתפתחות הפמיניזם השחור, וכן בפיתוח מונחים ומושגים של שיח הזהויות המשמש מאז ארגונים פוליטיים ותאורטיקנים חברתיים.[5][6]
תחילת הדרך
הסופרת ברברה סמית ונציגות נוספות השתתפו בכנס האזורי הראשון של הארגון הפמיניסטי השחור הלאומי (NBFO) בניו יורק, ב-1973. הכנס הניח את התשתית לקולקטיב, במאמציהן להקים סניף של NBFO בבוסטון.[7][8]
חברות הקולקטיב הבינו במהרה כי החזון שלהן רדיקלי יותר ממטרות ה-NBFO, והחליטו להתפצל מן הארגון - וכך נולד קולקטיב נהר קומבהי (CRC). חברות CRC, ובעיקר ברברה סמית ודמיטה פרייז'ר, האמינו שחובה על הארגון לענות על הצרכים של לסביות שחורות, בנוסף להתארגנות כללית כפמיניסטיות שחורות.
שם הקולקטיב
את השם של הקולקטיב הציעה סמית, שרצתה לקרוא לקולקטיב על שם אירוע היסטורי בעל משמעות לנשים אפרו-אמריקאיות. היה ברשותה ספר על הארייט טאבמן, ובו היה מסופר על אירוע שהתרחש ליד נהר קומבהי, בדרום קרולינה, ב-2 ביוני 1863, כאשר כוחות בהובלתה של טאבמן שחררו יותר מ-750 עבדים. היה זה המבצע הצבאי היחיד בהיסטוריה של ארצות הברית שתוכנן ובוצע על ידי אישה. לדבריה של סמית, "זוהי דרך לדבר על עצמנו כחלק מרצף של מאבק שחור, מאבקן של נשים שחורות".[9]
הצהרת הקולקטיב
הצהרת קולקטיב נהר קומבהי פותחה באופן שיתופי על ידי חברות הקולקטיב, כתהליך הגדרת העקרונות הפוליטיים שלהן, בזמן שהן ישמו עבודה פוליטית בפועל בקבוצתן ובקהילתן, ותוך כדי שיתוף פעולה עם ארגונים פרוגרסיביים אחרים.[10]
חברות הקולקטיב הרגישו שהן יצרו משהו חדש, שלא היה קודם כדוגמתו. דמיטה פרייז'ר אמרה על התהליך שהוא לא היה "מיקס עוגה", כלומר, הנשים שהיו מעורבות היו צריכות לחולל את המשמעות ואת המטרות של הארגון "מאפס", ששום חלק ממנו לא בא מוכן. ב-1995 סמית פרסמה מאמר, "Doing it from Scratch: The Challenge of Black Lesbian Organizing", אשר את כותרתו לקחה מדבריה של פרייז'ר. במאמר, סמית מתארת את תחילת הפעילות של הקולקטיב כ"העלאת מודעות פוליטית ועבודה על מספר רב של בעיות", יחד עם בניית "רשת של חברויות, קהילה, ותרבות נשית שחורה עשירה שלא הייתה קיימת קודם."
תהליך כתיבת ההצהרה התקיים במהלך כל שנות ה-1970.[11]
הנשים היו נפגשות בקבוצות, בכינוסים שנמשכים מספר ימים, מביאות כל חומר כתוב שלהן או שמצאו, ומשתפות אחת עם השנייה, במטרה למסד את הפמיניזם השחור, ולפתח אידאולוגיה נפרדת מהפמיניזם הלבן, כמו גם לדון במגבלות הטמונות בהתמקדות של הפמיניזם הלבן בדיכוי מבוסס עליונות מגדרית, על חשבון כל סוג אחר של דיכוי.[12]
מתוך המפגשים והתהליכים יצאו מאמרים וכתבים רבים, וההצהרה עצמה הלכה והתפתחה, עד שב-1980, ברברה סמית, דמיטה פרייז'ר, ובוורלי סמית ניסחו את הגרסה הסופית והציגו אותה לקולקטיב.
השפעת ההצהרה
הצהרת קולקטיב נהר קומבהי מכונה "בין המסמכים החזקים ביותר שנכתבו על ידי פמיניסטיות שחורות", ו הארייט סיגרמן, מחברת הספר The Columbia Documentary History of American Women Since 1941, קוראת לפתרונות שההצהרה מציעה לבעיות חברתיות כגון גזענות, אפליה מגדרית, הומופוביה ומעמדיות "מורכבות ומעמיקות".[6]
בספרם Encyclopedia of Government and Politics, מ. א. הוקסוורת ומוריס קוגן מתייחסים להצהרה כאל "ההצהרה הדפיניטיבית בדבר חשיבותה של פוליטיקה של זהויות, במיוחד עבור אנשים אשר זהותם מסומנת על ידי מספר דיכויים מצטלבים".
סמית והקולקטיב טבעו את המונח "פוליטיקה של זהויות", שהן הגדירו כ"פוליטיקה שצמחה מתוך החוויה המהותית האובייקטיבית שלנו כנשים שחורות". הגישה של פוליטיקת הזהויות ערערה על הגישות המהותניות שקדמו לה, בסירוב לדרג בין דיכויים המבוססים מגדר, גזע ומעמד.
על פי הפעילה והאקדמאית אנג'לה דייוויס, הניתוח הזה נשען על מרקסיזם שחור ותנועות של לאומיות שחורה של שנות ה-1960 וה-1970, ושמטבעו הוא אנטי-גזעני ו-אנטי-קפיטליסטי.[13]
תוכן ההצהרה
הצהרת קולקטיב נהר קומבהי מחולקת לארבעה פרקים נפרדים: התפתחות הפמיניזם השחור המודרני; מה אנו מאמינות; בעיות בהתארגנות פמיניסטית שחורה; וסוגיות ופרויקטים בפמיניזם שחור.
1. התפתחות הפמיניזם השחור המודרני
תנועת הפמיניזם השחור המודרנית, על פי הצהרת הקולקטיב, מושרשת עמוק בהשתלבות הדיכויים שמוחלים על חברות הקהילה. שכנשים שחורות, הן חוות דיכוי על בסיס של גזע, מגדר, ומעמד. בנוסף, מכיוון שרבות מהנשים בקהילה לט"ביות, אז הן חוות גם דיכוי על בסיס מיניות. ההצהרה הבאה מנסחת את בסיס הפעולה והמטרות של הקולקטיב: "אנחנו מחויבות למאבק פעיל נגד דיכוי גזעני, מגדרי, הטרוסקסואלי ומעמדי" וכן שמשימתן היא "פיתוח של ניתוח ופרקטיקה משולבים, על בסיס העובדה שמערכות הדיכוי העיקריות משולבות זו בזו". וש"הסינתזה של הדיכויים האלה מייצרים את התנאים של חיינו".
הן גם הדגישו את אמונת היסוד המשותפת שלהן כי "לנשים שחורות יש ערך במהותן...ושהשחרור שלהן הוא הכרח, לא כנספח לשחרור של מישהו אחר אבל שלא מפני שיש להן צורך משלהן באוטונומיה בתור בנות אדם..."
2. מה אנו מאמינות
חשיבות הפמיניזם השחור
על פי הצהרתן, בעיני הקולקטיב "הפמיניזם השחור הוא התנועה הפוליטית ההגיונית להילחם בדיכויים החופפים המשפיעים על כל הנשים הלא-לבנות...."
ההצהרה מתארת את הפמיניזם השחור המודרני כתוצאה של "אינספור דורות של הקרבה אישית, מיליטנטיות, ועבודה של אמהותנו ואחיותנו" כדוגמת "סוג'רנר תרות, הארייט טאבמן, פרנסס הארפר, אידה ב. ולס, מרי צ'רץ' טרל, (כמו גם אלפים על גבי אלפים של נשים לא ידועות)" אשר עבודתן נמחקה על ידי כוחות ריאקציונרים חיצוניים וכן על ידי גזענות ואליטיזם בתוך התנועה הפמיניסטית.
3. בעיות בהתארגנות פמיניסטית שחורה
בעיות סביב התארגנות של פמיניזם שחור מושרשות בהיעדר כוח וזכויות לנשים שחורות. ההצהרה מציינת ספציפית כיצד אין לנשים השחורות את הפריווילגיות שיש לנשים וגברים הטרוסקסואלים לבנים.
אך מעבר למחסור בפריווילגיות של קבוצות החוות דיכוי, על פי הקולקטיב מונחת על הכף לא פחות מאשר חירותן. הן סברו כי "שחרור כל הקבוצות המדוכות מחייב את פירוק המערכות הפוליטיות והכלכליות של הקפיטליזם ושל האימפריאליזם, כמו גם של הפטריארכיה." כלומר, "אם נשים שחורות היו משוחררות, היה זה אומר שגם כל הקבוצות האחרות משוחררות, שכן החופש שלנו תלוי בפירוקן של כל מערכות הדיכוי."[14]
ההצהרה גם מציינת כי "הפמיניזם... מאוד מאיים עבור הרוב המכריע של השחורים, כי הוא מאתגר הרבה תפישות יסוד על הקיום שלנו, קרי, שמין צריך להיות גורם מכריע ביחסי הכוחות... תנאי המחיה של רוב השחורים לא מעודדים אותם לעשות תהפוכות בהסדרים הכלכליים והמיניים שכנראה מייצגים יציבות כלשהי בחייהם. להרבה נשים שחורות יש הבנה טובה של הסקסיזם והגזענות בחייהם, אבל בגלל כל ההגבלות היומיומיות על חייהם, הן אינן יכולות להסתכן במאבק נגד שניהם."
4. סוגיות ופרויקטים בפמיניזם שחור
בפרק האחרון של ההצהרה, המחברות טענו שהפמיניזם השחור לא צריך לעסוק רק בסוגיות שלהן כנשים שחורות, אלא שהן צריכות לעסוק גם במה שמשפיע על חייהן של נשים אחרות, העולם השלישי, ומעמד העובדים. " אנחנו במיוחד מחויבות לעבוד על המאבקים שבהם גזע, מין, ומעמד הם בו זמנית הגורמים לדיכוי." סוג זה של פוליטיקה עשויה לכלול התארגנות סביב מחסור בטיפול בבתי חולים בעולם השלישי, או למען מרכז לנפגעות אונס בתוך הקהילה השחורה.
ההצהרה גם הביעה דאגה ורצון להתעמת באופן פומבי בנושא הגזענות בתנועת הנשים הלבנות. הצהרה מבהירה כי: "מיגור הגזענות הלבנה בתנועת הנשים הלבנות היא בהגדרתה עבודתן של הנשים לבנות, אך אנחנו נמשיך לדבר על זה ולדרוש דין וחשבון לגבי בעיה זו."
ההצהרה מוסיפה, "אנו מבינות שאנו היחידות שאכפת להן מאיתנו מספיק כדי לעבוד באופן מתמיד למען השחרור שלנו. הפוליטיקה שלנו מתפתחת מתוך אהבה בריאה כלפי עצמו, אחיותנו, והקהילה שלנו, אשר מאפשרת לנו להמשיך במאבק ובעבודה".
פעילות פוליטית נוספת של הקולקטיב
בשנות ה-70 ועד שנות ה-80 המוקדמות, חברות הקולקטיב היו פעילות במאבק על הפסקת ההפרדה הגזעית בבתי הספר הציבוריים בבוסטון, בקמפיינים קהילתיים נגד אלימות משטרתית בשכונות שחורות, ובשביתות שדרשו מתן עבודות בנייה לעובדים השחורים.
הקולקטיב היה פעיל גם בסוגיות של אלימות נגד נשים, בפרט רציחתן של שתים עשרה נשים שחורות ואישה אחת לבנה בבוסטון ב-1979.[15] משטרת בוסטון ואמצעי התקשורת ניסו להמעיט בחשיבות מקרי הרצח על סמך הטענה שהנשים היו לכאורה זונות ולכן לא ראויות להגנה או חקירה לגבי מותן.[16]
ב-1979, ברברה סמית כתבה ביומנה:[17]
עבור נשים שחורות רבות בבוסטון, וזה כלל אותי, החורף והאביב היו תקופה קשה למורל, תקופה של כעס, עצב, ופחד. זו גם הייתה עבורי תקופה של ההתארגנות הפוליטית הכי אינטנסיבית ומשמעותית שאי-פעם עשיתי. הניתוח והפרקטיקה הפוליטיים בפמיניזם השחור ובקולקטיב נהר קומבהי שהתפתחו מאז 1974 אפשרו לנו להבין את ההשלכות גם של הפוליטיקה המינית וגם של הפוליטיקה הגזענית של הרציחות, ומיקמו אותנו בתור החוליה המקשרת בין הקהילות השונות שהזדעקו לנוכחן: אנשים שחורים, ובמיוחד נשים שחורות; נשים של צבע אחרות; ופמיניסטיות לבנות, אשר רבות מהן גם היו לסביות.
סמית פיתחה את הרעיונות האלה לחוברת על הנושא, שביטא את הצורך "לראות את הרצח כפשע שהוא גם גזעני וגם סקסיסטי", והדגישה את הצורך "לדבר על אלימות נגד נשים בקהילה השחורה".
מאוחר יותר, סמית ציינה שהייתה זו נקודת מפנה שחיברה את הקולקטיב לקהילה הבוסטונית הרחבה.[18]
סיום
הקולקטיב ערך את הכינוס האחרון שלהן בפברואר 1980, והתפרקו מאוחר יותר באותה שנה.[19]
חברות הקולקטיב
חברות בקולקטיב הייתה פלואידית, וכללה חברות ותורמות רבות. ביניהן:
ראו גם
לקריאה נוספת
- The Combahee River Collective (1997), "A Black feminist statement", The second wave: a reader in feminist theory, New York: Routledge, pp. 63–70, ISBN 9780415917612.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Duchess Harris. Interview with Barbara Smith.
- ^ Marable, Manning; Leith Mullings (eds), Let Nobody Turn Us Around: Voices of Resistance, Reform, and Renewal, Combahee River Collective Statement, Rowman and Littlefield, 2000, p. 524.
- ^ Women's Realities, Women's Choices: An Introduction to Women's and Gender Studies. 2005.
- ^ The full text of the Combahee River Collective Statement is available here.
- ^ Hawkesworth, M. E.; Maurice Kogan. Encyclopedia of Government and Politics, 2nd edn Routledge, 2004, ISBN 0-415-27623-3, p. 577.
- ^ 1 2 Sigerman, Harriet. The Columbia Documentary History of American Women Since 1941, Columbia University Press, 2003, ISBN 0-231-11698-5
- ^ Bowen, Angela. Combahee River Collective, Encyclopedia of Lesbian, Gay, Bisexual and Transgender History in America, October 2005 issue.
- ^ Collier-Thomas, Bettye; Vincent P. Franklin, Sisters in the Struggle: African American Women in the Civil Rights Movement, NYU Press, 2001, p. 292.
- ^ Herrmann, Anne C.; Abigail J. Stewart, Theorizing Feminism: Parallel Trends in the Humanities and Social Sciences, Westview Press, 2001, p. 29.
- ^ Combahee River Collective, "A Black Feminist Statement," in Capitalist Patriarchy and the Case for Socialist Feminism, ed.
- ^ Grant, Jaime M. (ed: Bonnie Zimmerman), Lesbian Histories and Cultures, Routledge, pp. 184–185.
- ^ De Veaux, Alexis. Warrior Poet: A Biography of Audre Lorde, W. W. Norton & Company, 2004, ISBN 0-393-01954-3, p. 237.
- ^ Davis, Angela. The Angela Y. Davis Reader, John Wiley, ISBN 978-0-631-20361-2, 1998, p. 313.
- ^ Schneir, Miriam (ed.), Feminism in Our Time: The Essential Writings, World War II to the Present. New York: Vintage, 1994. Print.
- ^ Grant, Jamie. "Who Is Killing Us?" accessed in "All of Who I am in the Same Place": The Combahee River Collective, by Duchess Harris [1]
- ^ Thompson, Becky. A Promise and a Way of Life: White Antiracist Activism, University of Minnesota Press, ISBN 978-0-8166-3634-1, p. 147.
- ^ Smith, Barbara. "The Boston Murders", in Patricia Bell-Scott (ed.), Life Notes: Personal Writing by Contemporary Black Women, Norton, 1993, p. 315.
- ^ Smith, Barbara. Interview with Susan Goodwillie. 1994.
- ^ Black, Allida Mae. Modern American Queer History, Temple University Press, 2001, ISBN 1-56639-872-X, p. 194.
