שלטונה התאפיין בהישגים רבים, ביניהם: הבאת שלום ויציבות לאנגליה לאחר מספר שנים של סכסוכים דתיים, הפיכת אנגליה למעצמה ימית וחברתית מובילה, ופריחה תרבותית ואומנותית.
אליזבת ירשה את הכתר לאחר מות אחותה למחצה הקתולית, מרי הראשונה. היא מיד החזירה את הדת הפרוטסטנטית לאנגליה וביצעה רפורמות דתיות ופוליטיות מקיפות.
היא דאגה לשגשוגה הכלכלי. היא תמכה במסחר ובחקר ימים והובילה את אנגליה להרחבת האימפריה שלה. אליזבת נודעה באינטליגנציה, בכריזמה ובכישורי המנהיגות שלה. היא הייתה אהובה על נתיניה. היא מעולם לא נישאה, וזכתה לכינוי "המלכה הבתולה". המורשת של אליזבת הראשונה ניכרת עד היום. היא נחשבת לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של אנגליה.
היריונותיה הבאים של אמהּ (בשנים 1534 ו-1536) הסתיימו ללא הצלחה. רצונו של הנרי השמיני להעביר את המלוכה ליורש זכר הביאה אותו לעצור את אן בולין. אמה של אליזבת הושמה במעצר במאי 1536, וכעבור שבועיים הוצאה להורג בגין בגידה וניאוף. בעקבות מותה הוכרזה אליזבת כממזרה ונשלל ממנה התואר "נסיכה". כעבור 11 יום ממות אמהּ נישא אביה בשלישית. הוא נישא לג'יין סימור.
על אף שלילת תוארה וזכותה לכתר, המשיכה אליזבת להתגורר בארמון וחונכה באופן היאה לנסיכה. עד הגיעה לבגרות, בשנת 1550, הועמדו לרשותה מחנכים מהשורה הראשונה. כמקובל באותה תקופה, למדה בנעוריה שפות זרות וידעה בנוסף לאנגלית עוד ארבע שפות: לטינית, איטלקית, יוונית עתיקה וצרפתית.
בשנת 1547, בגיל 13, התייתמה מאביה. לפני מותו קבע המלך הנרי השמיני את סדרי הירושה: יירש אותו בנו אדוארד וצאצאיו, ואם אדוארד ימות ללא צאצאים תירש אותו מרי, ואם מרי תמות ללא צאצאים תירש אותה אליזבת. בהתאם, הועברה המלוכה לאחיה למחצה של אליזבת, בנה של ג'יין סימור, אדוארד השישי. רעייתו האחרונה (השישית במספר) של הנרי השמיני, קתרין פאר, נישאה לתומאס סימור (אחיה של ג'יין סימור, רעייתו השלישית של הנרי השמיני). אליזבת הוזמנה לחיות עימם בביתם בצ'לסי. תומאס סימור ניהל, ככל הנראה, יחסים בעלי רמיזות מיניות עם הקטינה החוסה אצלם, ולאחר שקתרין פאר התוודעה לכך, גורשה אליזבת מביתם במאי 1548.
קתרין פאר נפטרה מסיבוכי לידה כעבור ארבעה חודשים מסילוקה של אליזבת. תומאס סימור חידש את הקשר עמה, מתוך כוונה להתקרב למשפחת המלוכה ולשלוט בפעולותיה. אחיו, אדוארד סימור, כיהן באותה עת כאפוטרופוס של המלך אדוארד השישי, ותומאס תכנן את החלפתו. בינואר 1549 נעצר תומאס בעוון תוכניותיו להפיל את אחיו ולשאת את אליזבת לאישה. חלקה בתוכניתו נידון בחקירה שסבבה את מעצרו, אך אליזבת לא הודתה בדבר ולא הוגש נגדה כתב אישום. סימור הוצא להורג.
כהונתה של מרי הראשונה ועלייתה לכתר של אליזבת
אליזבת בגלימת ההכתרה
ב-6 ביולי1553 נפטר אחיה למחצה של אליזבת, המלך אדוארד השישי, ולא הותיר אחריו יורשים. במותו היה בן 15, ובין ההוראות שפורסמו זמן קצר לפני מותו, נשללה הזכות לכתר משתי אחיותיו למחצה (מרי ואליזבת) והועברה לקרובת המשפחה הרחוקה, ליידי ג'יין גריי, בת ה-16. העברת התפקיד לידיה התקבלה במורת רוח, וכעבור תשעה ימים בלבד היא הודחה. מרי ואליזבת שבו לארמון, ומרי, שהייתה מבוגרת מאחותה ב-17 שנים, הוכתרה למלכה.
התמיכה ההדדית בין השתיים התפוגגה במהירות. מרי ביקשה לבטל את קיומו של הזרם הפרוטסטנטי באנגליה ולהחזיר את הבכורה לקתולים, ואליזבת, שהתחנכה ברוח הפרוטסטנטית, התנגדה לכך. נתיני הממלכה מחו על דרכה של מרי, ועם היוודע רצונה להינשא לפליפה, יורש העצר הספרדי, שהיה קתולי, פרצו מהומות ברחבי אנגליה וויילס. אליזבת נתפסה בעיני הציבור כשותפתם למאבק, ועם שוך המהומות נחקרה על כך[2].
במרץ 1554, בגיל 22, נכלאה אליזבת במצודת לונדון בעקבות המרד הכושל של תומאס וייאט הצעיר. לבקשת בכירים בממשל נדחו הצעות להוצאתה להורג, וכעבור חודשיים במצודה היא שוחררה תחת השגחה וחיה כשנה בעיירה וודסטוק.
בשנת 1555 חשבה מרי בטעות שהיא בהיריון, אך התברר שהיה זה היריון מדומה. למרי היה היריון מדומה נוסף, והיא מעולם לא הצליחה ללדת יורש. כך נסללה דרכה של אליזבת לרשת את מקומה בעתיד. הנסיך פליפה החל להיוועץ עם אליזבת בתקופת מחלתה של מרי וניסה לקרבה אליו. לאחר מותה של מרי היו יחסיהם בעלי השפעה מכרעת על יחסי אנגליה-ספרד ועל השסע הפנימי בממלכה בין הפרוטסטנטים והקתולים. אליזבת דחתה את הצעת הנישואים של פליפה.
אליזבת ירשה את הכתר עם מותה של מרי, ב-20 בנובמבר1558, והייתה הצאצא השלישי של הנרי השמיני שירשה את הכתר. טקס הכתרתה נערך ב-15 בינואר1559.
השקפותיה ומדיניותה כמלכה
דת
אליזבת מיסדה את הדת הפרוטסטנטית באנגליה ודחתה את האפיפיור ואת ההשפעה הקתולית של ספרד במדינה. בכך זכתה, אמנם, באהדת הפרוטסטנטים בארצות השכנות, אך רכשה אויבים רבי עוצמה בדמותן של הכנסייה הקתולית ושל ספרד. כדי למנוע חילופי דברים בנוגע לסמכויותיה בענייני דת, אישר הפרלמנט בשנת 1559 את "חוק האחדות" שקבע את הדת הפרוטסטנטית כדת המדינה ואת כנסייתה כמוסד הכפוף לשליט הממלכה. החוק התקבל בעידודה של אליזבת שסברה שאחדות הדת הכרחית לאחדות העם. תוארה נקבע בחוק כ"מושלת העליונה של הכנסייה של אנגליה".
שלטונה של אליזבת היה כמעט אבסולוטי. הפרלמנט ובכירי הממשל הושבעו אמונים למלכה כראש הכנסייה. חוק האחדות קבע חובת נוכחות בכנסייה.
ההתנגדות הקתולית בתקופת כהונתה התגברה. האפיפיור פיוס החמישי נידה אותה בשנת 1570. מעבר לכך, החלה התעוררות קתולית להעביר את המלוכה לבת דודתה של אליזבת, מרי סטיוארט שכיהנה באותה עת כמלכת סקוטלנד. פליפה, מלך ספרד, אלמנהּ של המלכה מרי הראשונה, הסית את תושבי אנגליה למרוד בה ועורר מחלוקת ארוכה בין ספרד לאנגליה.
חיי אישות
אליזבת לא נישאה בחייה וכונתה "המלכה הבתולה". לטענתה, ביקשה להקדיש את כל כוחותיה לאנגליה. מערכות יחסים המשויכות לה כוללות בני אצולה שונים, ובפרט קשר מתמשך עם חבר ילדות, סר רוברט דדלי, שהיה נשוי לאישה אחרת. מותה של אשתו בשנת 1560 עורר סקנדל ציבורי. כוונתה הייתה להשתמש בנישואיה האפשריים ככלי דיפלומטי. לחץ הפרלמנט על אליזבת להצהיר על יורש עצר הביא אותה לנעילת המושב וכינוסו מחדש רק כשלוש שנים לאחר מכן, מכורח רצונה לאשר הגדלת גביית מיסים. הקריאות להכרעה בנוגע לזהות יורש העצר לא נענו על ידה. למרות זאת, רבים באירופה חיזרו אחריה כדוגמת אריק הארבעה עשר משוודיה, קרל השני מאוסטריה, שארל התשיעי מצרפת ואיוואן האיום מרוסיה, כמו גם אויבה המושבע פליפה השני מספרד.
מדיניות חוץ
גישושיה של אליזבת אחר נישואים מטעמים דיפלומטיים שיקפו במידה רבה את יחסה האסטרטגי למדיניות החוץ של הממלכה. בתחילה נשמרו על ידה יחסים תקינים עם המלך פליפה השני מספרד, האלמן של המלכה מרי.
מספר שנים התקיים מטעמה משא ומתן לנישואים עם קרל השני, ארכידוכס אוסטריה, אך יחסי הממלכות התערערו בשנת 1568. לאחר מכן נבחנו על ידה נישואים עם האחים הנסיכים מבית ולואה הצרפתיאנרי (שהיה ברבות הימים למלך אנרי השלישי) ופרנסואה, על רקע רצונה ליצור חזית מאוחדת עם צרפת בשל חששה מספרד, שהייתה בשיא כוחה בתקופה זו.
סקוטלנד
אליזבת התנגדה לנוכחות הצרפתית בסקוטלנד שכן חששה שכוונתם לפלוש לאנגליה ולהכתיר בה את מרי סטיוארט, שטענה לכתר אנגליה. אליזבת שוכנעה לשלוח כוחות לסייע למרד הפרוטסטנטי בסקוטלנד. למרות כישלון המאבק, הוא הוביל לחתימה של אמנת אדינבורו בשנת 1560 שהסירה את האיום על אנגליה מצפון. מרי חזרה לסקוטלנד בשנת 1561, לאחר מות בעלה, פרנסואה השני, מלך צרפת, על מנת לתפוס את השלטון. בשלב זה כבר נוסדה בסקוטלנד כנסייה פרוטסטנטית והארץ נשלטה על ידי מועצת אצילים פרוטסטנטיים, בתמיכת אליזבת. מרי סירבה לאשר את האמנה.
התפתחויות פנימיות בסקוטלנד וחשד למעורבותה של מרי ברצח בעלה השני הביאו למעצרה. מרי נאלצה לוותר על הכתר ולהעבירו לבנה בן השנה, ג'יימס. בשנת 1568 ברחה מרי ממעצרה לאנגליה, באמונה שאליזבת תסייע להשיבה לכס המלוכה ותגן עליה. במקום זאת, כלאה אותה אליזבת למשך תשע עשרה שנים. שורת פעולות מטעם הקתולים לשחררה ממעצר ולהמליך אותה למלכת סקוטלנד ואנגליה, שנודעו מאוחר יותר בשם קשר רידולפי, ושנחשפו בעיקר על ידי מזכירהּ של אליזבת, סר פרנסיס וולסינגהם, הביאו לבסוף להאשמתה של מרי בקשירת קשר נגד המלכה אליזבת ולהוצאתה להורג בשנת 1587 בנה של מרי חונך כפרוטסטנטי.
פרט מעניין הוא שאליזבת הראשונה, והמלכה מרי מעולם לא נפגשו פנים אל פנים, למרות מערכת היחסים המורכבת ביניהן[3].
ספרד
אליזבת על רקע אוניות מלחמה, לציון ניצחון אנגליה על הארמדה הספרדית
מאבקה נגד ספרד השתלב היטב במאבקה הפנימי באנגליה בנושאי דת. מלך ספרד, פליפה השני, הסית את תושבי אנגליה למרוד בה בעקבות סירובה להינשא לו, והיא בתגובה עודדה את הפרוטסטנטים תושבי ארצות השפלה, שבשלטון ספרד, למרוד בו. אליזבת עודדה את הפעילות הפיראטית של פרנסיס דרייק ואף השתתפה במימון חלק מפעולותיו, שמטרתן הייתה שוד ימי של המושבות הספרדיות באמריקה. בזעמו החליט פליפה לכבוש את אנגליה באמצעות הצי הספרדי שנודע בכינוי "הארמדה הבלתי מנוצחת". בקרב הימי שהתרחש בשנת 1588 הובסה הארמדה הספרדית, ובאוניות שנמלטו פגעה סערה קשה. מהצי הספרדי המפורסם, שמנה 150 אוניות, נותרו לאחר הקרב 44 בלבד. קרב זה סימן את תחילתה של שליטה אנגלית מוחלטת בימים שנמשכה מאות שנים, והניח את היסוד לאימפריה הבריטית שמעבר לים.
אליזבת כיהנה כמלכת אירלנד מיום הכתרתה, אבל הנטייה המובהקת של האוכלוסייה המקומית לדת הקתולית הציבה בפניה קשיים רבים. מדיניותה הייתה להיטיב עם תומכיה ולהעניק להם חלקות אדמה. כמו כן, ניסתה למנוע ממתנגדיה את האפשרות לחבור למתנגדים מחוץ למדינה. הטיפול בהתמרדויות נמסר לידי כוחות הצבא, ובשנת 1582 הסתיים מרד גדול במותם של כ-30,000 תושבים.
בשנת 1594 פרץ מרד נגד השלטון האנגלי באירלנד שנקרא מלחמת תשע השנים, בגיבוי ספרד. ניסיונותיה של אליזבת לדכאו נכשלו. מנהיג המרד, יו אודונול, פסק ממאבקו ימים ספורים לאחר פטירתה של אליזבת, בשנת 1603.
הממשל בתקופת אליזבת וארגונו
המלכה אליזבת ויועציה הבכירים, ויליאם ססיל (משמאל) ופרנסיס ולסינגהם
בלב מערכת השלטון של אליזבת עמדה מועצת המלך, ובשלוחותיה "לשכת הכוכבים" ו"המועצה העליונה" בה נקבעה המדיניות. אליזבת נהנתה משירותיהם של יועצים מוכשרים כמו ויליאם ססיל, לורד ברלי ופרנסיס וולסינגהם.
הפרלמנט על שני בתיו – בית נבחרים ובית הלורדים, היו חסרי סמכות בענייני חוץ. אליזבת שמרה לעצמה את כל ההחלטות הנוגעות לענייני דת, מדיניות חוץ, נישואיה ומינוי יורשיה.
בתקופתה הוגבל חופש הביטוי וחברי פרלמנט שהעזו לחלוק עליה נכלאו במצודת לונדון. סמכות הפרלמנט וכוחו היו בעיקר בעניינים כספיים והוא היה אחראי על הטלת מיסים.
חברה וכלכלה בתקופת אליזבת
תקופת שלטונה של אליזבת התאפיינה בפריחה כלכלית. המסחר באריגי צמר הכניס רווחים גדולים. סוחרים אנגלים התאגדו בחברות וקיבלו זיכיונות לסחור במוצרים מסוימים באנגליה ובארצות חוץ, כמו רוסיה, אזור המזרח התיכון, אפריקה והודו. לא פעם נאסר על ייבוא מוצרים לאנגליה כדי להגן על היצרנים האנגלים.
בתקופת כהונתה הונהגה הלירה שטרלינג כמטבע הרשמי של אנגליה.
שנותיה המאוחרות
בשנת 1562 חלתה אליזבת באבעבועות שחורות, והמחלה פגעה קשות בעורה וגרמה לה לנשירת שיער.
שנות כהונתה האחרונות כמלכה לוו בהצלחות, בהן התגברות הממלכה על האופוזיציה מספרד ודיכוי המרד נגדה בשנת 1601. בריאותה נותרה טובה עד שנת 1602, אך לאחר מותם של מספר ידידיה ויועציה הקרובים היא שקעה במלנכוליה ובדיכאון ממושך.
ב-24 במרץ1603 מתה אליזבת במיטתה בארמון ריצ'מונד. כהונתה כמלכת אנגליה ואירלנד נמשכה 44 שנים. הלווייתה נערכה במנזר וסטמינסטר, והשלטון הועבר לידי ג'יימס הראשון, בנה של בת דודתה מרי מלכת סקוטלנד, שכיהן באותה עת כמלך ג'יימס השישי של סקוטלנד.
"לבי לב מלך ועוז רוחי עוז רוח מלך"
נאומה המפורסם ביותר שפורסם אי פעם תחת שמה של אליזבת הראשונה הוא נאום שנשאה לחיילי ממלכת אנגליה בטילברי לפני הקרב עם הארמדה הספרדית. אותו נאום כולל את הציטוט הבא: "יודעת אני כי גופי אינו אלא זה של אישה חלשה ורפה; אבל לבי לב מלך ועוז רוחי עוז רוח מלך, ויתרה מזאת – מלך אנגליה." (לפי תרגומו של אורן נהרי, מהספר "נאומים ששינו את העולם")[4]. טילברי (יישוב בקרבת לונדון) היה מקום ההתכנסות של צבא אנגליה לקראת אותו הקרב.
אחרי הוצאתה להורג של מרי, מלכת הסקוטים (בהוראתה של אליזבת) ב-1587, התגברה המחלוקת בין האנגלים הקתולים לאנגלים הפרוטסטנטים שהיו תחת חסותה של אליזבת. ידוע על ניסיונות התנקשות רבים באליזבת מצד קתולים לאורך ההיסטוריה. את הקתולים עודדו פליפה השני (מלך ספרד) והאפיפיור. חשיבות הניצחון של האנגלים בקרב נגד הארמדה הספרדית היה מכריע, והוא מציין עד היום נקודת מפנה שממנה בריטניה בראשות הכס האנגלי הפכה לאימפריה הגדולה עלי אדמות, בעיקר בזכות היכולות העדיפות של הצי הימי האנגלי בקרב זה ובקרבות רבים אחריו. בתקופה בה משלה אליזבת על כל אנגליה, היה מעמד הנשים בממלכה נחות ממעמד הגברים, ולמרות זאת היא הצליחה לצבור פופולריות גדולה בקרב בני עמה שנמשכת עד היום.
הנצחתה ומורשתה
המושבה האנגלית הראשונה באמריקה, וירג'יניה, הוקמה בשנת 1607 ונקראה על שם "המלכה הבתולה" (The Virgin Queen).
דמותה של אליזבת נוכחת בתרבות הבריטית, ועל חייה ותקופתה נכתבו ספרים וסרטים. בשנת 1971 גילמה גלנדה ג'קסון את דמותה בדרמה ההיסטורית "מרי מלכת סקוטלנד" ובאותה שנה מילאה תפקיד זה בסדרה של ה-BBC "Elizabeth R". חלקים מתקופת כהונתה של אליזבת מתוארים בסרטים "אליזבת" (1998) ו"אליזבת: תור הזהב" (2007), בהן דמותה מגולמת על ידי השחקנית קייט בלאנשט. בסרט "החיים הפרטיים של אליזבת ואסקס" מגלמת בטי דייוויס את המלכה. מיני סדרת המופת "אליזבת הראשונה" בבימויו של טום הופר אודות חייה האישיים והציבוריים שודרה בשנת 2005, את דמותה של אליזבת גילמה הלן מירן. בסרט "מרי, מלכת הסקוטים" את אליזבת גילמה מרגו רובי. בשנת 2022 עלתה הסדרה להיות אליזבת בערוץ Starz, בה מגלמת אלישיה פון ריטברג את דמותה של אליזבת.
הסופרת פיליפה גרגורי כתבה את הספר "The Virgin's Lover" יל עלייתה לשלטון של אלזיבת ועל סיפור האהבה בינה לבין סר דדלי.
ברשימת "100 הבריטים הגדולים" שערך ה-BBC בשנת 2002 שובצה אליזבת במקום השביעי, והייתה המונרך הראשון בה.
.jpg)
