מלכת שבא מלכה על ממלכת שבא הקדומה, המזוהה על פי מרבית החוקרים עם אזור תימן בדרום חצי האי ערב.[1][2]
קיימות מסורות עממיות המזהות את ממלכת שבא עם אתיופיה של ימינו. על פי המסורת האתיופית, הייתה מלכת שבא המלכה ה-52 של ממלכת שבא שנקראה גם "ממלכת יקטן" והייתה חלק מהשושלת האגעזית(Agazi) שעל פי המסורת האתיופית שלטה בין השנים 1006 לפנה"ס – 975 לפנה"ס (31 שנה).[3]
שמה המקובל של מלכת שבא בפולקלור האתיופי הוא – מָקֶדָה, אך כינוייה מתקופות שונות רבים ומגוונים. בתנ"ך היא מופיעה בפשטות כ"מלכת שבא", בכתבי יוסף בן מתתיהו היא נקראת ניקָאוּלה ובתרבות האסלאמית היא מכונה בּילְקִיס.
שם רחוב על שמה של מלכת שבא קיימתים בעיר נתניה ובעיר אילת.
הסיפור התנ"כי
על פי הסיפור התנ"כי חיה מלכת שבא במאה ה-10 לפני הספירה. בסיפור התנ"כי מתוארת מלכת שבא שאינה מוזכרת בשמה, אלא רק בתוארה, כמי שביקרה בירושלים כדי לפגוש בשלמה המלך, ולחוד לו חידות כדי לאמוד את חכמתו המפורסמת:
ציור אתיופי של מלכת שבא בדרכה לירושליםתיאור המפגש בין שני השליטים מהכברה נגסט
על פי הכברה נגסט - ספר היוחסין של קיסרי אתיופיה מהשושלת הסולומונית, מלכת שבא שמעה על שלמה המלך מסוחר ובעל אניות ששמו טמרין, טמרין סיפר למלכה על חכמתו ועושרו של שלמה. בעקבות כך אספה מלכת שבא כלים ואוצרות רבים, ובחרה כ-6,000 ילדים וילדות בני אותו גיל, אותם הלבישה בבגדי מלכים. המלכה שלחה מכתב לשלמה וסיפרה כי מסעה לממלכתו יימשך כשלוש שנים. כאשר הגיעה לירושלים, שהה המלך בביתנו, והיא חשבה שהוא שותה מים. המלכה הרימה את שולי שמלתה וגרמה למלך לחייך. סיפור דומה כתוב גם בקוראן, שנכתב כ-250 עד 300 שנה לאחר כתיבת הכברה נגסט וכנראה שהתבסס עליו.
האפוס האתיופי הכברה נגסט ממשיך ומפרט מה קרה בין שניהם: שלמה המלך הזמין את המלכה מקדה לסעודה יום לפני חזרתה לממלכתה, ודרש ממשרתיו להגיש לה אוכל מתובל, על מנת לגרום לה לצימאון. לאחר הסעודה הזמין המלך את המלכה לישון בארמונו למשך הלילה, והבטיח לא לגעת בה בתנאי שלא תיקח דבר ממנו או מארמונו. באישון לילה התעוררה מקדה והרגישה צימאון רב בשל האוכל המתובל. היא החלה לחפש מים בארמון וכאשר מצאה קנקן מים ושתתה ממנו, זינק המלך ממארבו, הפתיע אותה, וטען שמים הם הדבר היקר ביותר בממלכתו, וכי עליה לשלם תמורתם. המלכה חייכה על התכסיס ונעתרה לשלמה. מן המפגש הזה הרתה מלכת שבא, והמלך נתן לה את טבעתו, על מנת שתתן אותה לבנם המשותף לכשיוולד, כדי ששלמה יזהה אותו בעתיד.[7] מלכת שבא שבה עם פמלייתה לשבא, וילדה בדרך את מנליק.
ייתכן כי מלכת שבא הייתה שליטת ממלכת דעמת שקדמה לממלכת אקסום ושהתקיימה בזמנו של שלמה המלך. מלכי ד'אמט השתמשו בתואר "מלכי ד'אמט וסבא משבט האגעזי" וכן המחקר הארכאולוגי הנמצא כיום בחיתוליו מאשר שבחריטות בצפון אתיופיה בעיירה יחא מוזכרת מלכה שהייתה שווה מבחינה שלטונית לשלטון הגברים, בנוסף על פי מספר מסורות אתיופיות מלכת שבא אכן הייתה משבט האגעזי[8] על פי המסורת הייתה בתו של המלך ארגבו (נקרא גם ארגבוס) שהיה מלכם ה-28 של בני שבט האגעזי שהקים ממלכה משני צידי מיצר באב אל-מנדב.
"והאשה שמלכה על מצרים ועל כוש בימים ההם הייתה בקיאה ביותר בחכמה, ומעוררת השתוממות גם משאר הבחינות. וכששמעה על מידותיו הטובות ועל תבונתו של שלמה, הובילה אותה אליו התשוקה לראותו מתוך הסיפורים יום יום על אנשי הארץ ההיא"
בספר 2, פרק 10 יוספוס מגדיר את שבא כשם מקום: "לבסוף נהדפו לשבא, שהייתה עיר המלוכה של כוש, שמה שונה אחר כך למירואי על ידי קמביסס".[10]
היסטוריונים מאוחרים יותר שוללים את גרסתו זו של יוספוס היות שלא נמצאו ברשומות המצריות של אותה תקופה או תקופות סמוכות מלכה ששלטה הן על מצרים והן על סודאן (כוש).
נושא המפגש בין שלמה המלך ומלכת שבא מוזכר גם במדרשים ובקבלה. כך למשל אצל האר"י, המציין כי נבוכדנצר השני, מחולל גלות בבל היה מצאצאי שלמה ומלכת שבא: "בא אליה (שלמה) ונולד ממנה נבוכדנצר, והחריב הבית שעמד ת"י (410) שנים."[11]
מצד שני מובא בגמרא שלא הייתה המלכה אשה אלא מלכות שבא ("מלכותא דשבא"),[12] כלומר, מדובר בגבר שבא משבא,[13] אך במהרש"א שם מובא שכן הייתה אשה רק שהייתה אשה מיוחדת במינה ומלכה בזכות עצמה.
במדרש מסופר כי רצפת השיש של ארמון שלמה הייתה כה מבהיקה עד כי מלכת שבא סברה כי אלו מים והרימה את שמלותיה, תוך שהיא חושפת את שוקי רגליה.[14]
הקוראן (סורת הנמלה 43–45), שמתבסס על האגדה התלמודית, מספר כי מלכת שבא עשתה זאת משום שחשבה שהרצפה היא ברכת מים ולאחר מכן הוסבר לה כי הארמון מרוצף בזכוכית. פרשני הקוראן הקדומים, כמו אל-טברי, סיפרו כי כאשר חשפה המלכה ("בילקיס", אולי מהמלה "פילגש") את רגליה, נתגלה שהן שעירות מאוד משום שהייתה מלכת השדים, וכי שלמה לימד אותה כיצד היא יכולה להשיר את השערות. הסופרים המוסלמים מספרים כי שלמה שכב עם המלכה ולאחר מכן היא שבה לארצה.[13]
ד"ר עמנואל וליקובסקי השתמש בדברי יוסף בן מתתיהו ולפי שחזור הכרונולוגיה הישראלי-מצרי שלו, הוא זיהה את מלכת שבא בתור המלכה המצרית חתשפסות.[16] לשיטתו מסעה של חתשפסות ל"פונת" או "ארץ האל", המתואר על קירות המקדש בדיר אל בחרי, מתאר בדיוק את מסעה של מלכת שבא לארץ ישראל. הבעיה העיקרית עם תאוריה זו היא שחתשפסות חייתה במאה ה-15 לפנה"ס, ואילו שלמה חי במאה ה-10 לפנה"ס - הבדל של כ-500 שנה.
