|
רבי חנינא בן גמליאל
רבי חנינא בן גמליאל הוא תנא בן הדור השלישי[1] והרביעי של התנאים, בנו של רבן גמליאל דיבנה.
אזכוריו
רבי חנינא בן גמליאל מוזכר חמש פעמים במשנה[2] ועשרות פעמים בתלמוד. לפעמים נקרא (כנראה בטעות[3]) רבי חנניא בן גמליאל או רבי חנניה בן גמליאל.
משפחתו
לפי רש"י ותוספות רבי חנינא בן גמליאל היה בנו של רבן גמליאל דיבנה. זיהוי זה מבוסס בין השאר על אמירה שלו המתייחסת לדברי רבי מאיר[4][5]. במקורות מופיעים עוד שני בנים של רבן גמליאל דיבנה, רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה בן גמליאל[6]. אחיו רבן שמעון בן גמליאל נהיה נשיא תחת אביו ומופיע בתלמוד הרבה יותר מרבי חנינא בן גמליאל.
בספרא על פרשת אמור[7] מופיעה אמירה של רבי חנינא בן גמליאל על הכהן הגדול פינחס איש הבתה: "וכי סתת היה?! והלא חתנינו היה!". התוספות[8] מיישב אמירה זאת, שעולה ממנה לכאורה שהיה לרבי חנינא בן גמליאל חתן בימי בית שני, שהכוונה היא לחתן של אבותיו ולא חתן שלו עצמו.
גדלותו
בברייתא המובאת בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ה מובא מעשה שעשה רבי חנינא בן גמליאל ושיבחוהו חכמים על כך, "מעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול, והיה חזן הכנסת קורא "ויהי בשכן ישראל" (הפסוק המספר את מעשה בלהה[9] וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר), אמר רבי חנינא בן גמליאל למתורגמן "הפסק לתרגם! אל תתרגם אלא את חלקו אחרון!" (דהיינו המילים וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר) מפני החשש מגנותו של ראובן), ושיבחוהו חכמים". ואכן נפסק להלכה במשנה שם: "מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם".
הלכה שחידש בשם אבותיו
בברייתא[10] מובאים דבריו של רבי חנינא בן גמליאל כלפי הסוברים שבתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים אין צריך לומר שמונה עשרה ברכות שלימות אלא מספיק שבע מעין שמונה עשרה (דהיינו שלש ברכות ראשונות כתיקונן, ושלוש ברכות אחרונות כתיקונן, ואמצעית ברכת הביננו שיש בה את התוכן של שתים עשרה הברכות האמצעיות בקיצור), שהתירו חכמים לצאת בכך ידי תפלה מפני הטורח שבסיום הצום. וכך נאמר שם: "רבי חנינא בן גמליאל משום אבותיו אומר, מתפלל שמונה עשרה שלימות, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת", כלומר היות שבמוצאי יום הכפורים צריך לומר בברכת חונן הדעת את תפלת "אתה חוננתנו" (שהיא הבדלה בין קודש לחול) כבכל מוצאי שבת ויום טוב, אי אפשר להסתפק בברכת הביננו (שאין בה את הוספת "אתה חוננתנו"), אלא צריך לברך את שתים עשרה הברכות האמצעיות כתיקונן כדי לומר את הברכה הראשונה שבהן (ברכת חונן הדעת) כתיקונה עם הוספת "אתה חוננתנו". ואכן כך נפסק להלכה שמתפללים תפלת ערבית רגילה גם במוצאי יום הכיפורים.
הביטוי "בשם אבותיו" הוא ביטוי נדיר מאוד בתלמוד, וככל הנראה נאמר עקב השתייכותו של רבי חנינא בן גמליאל למשפחת הנשיאים, ופירושו שכל אבותיו הנשיאים הסכימו להלכה זו, כלומר אביו רבן גמליאל הנשיא, סבו רבן שמעון הנשיא, אבי סבו רבן גמליאל הזקן הנשיא ואבותיהם. שם אמר רב נחמן בר יצחק שדווקא בשם אבותיו אמר כן אבל הוא עצמו חלק על אבותיו בהלכה זו, שהרי בברייתא אחרת מפורשת דעתו של רבי חנינא בן גמליאל שאומרים הבדלה (תפילת "אתה חוננתנו") בברכת ההודאה ולא בברכת חונן הדעת, וברכת ההודאה נאמרת כתיקונה גם כשאומרים "שבע מעין שמונה עשרה", שהרי היא הברכה השנייה משלשת הברכות האחרונות הנאמרות לעולם כתיקונן.
הקשר ל"אמורא" רבי אבהו
בשישה מקומות בתלמוד[11] אומר רבי אבהו האמורא דברים בשם רבי חנינא בן גמליאל התנא. הדבר מצוי[12] אצל אמוראים (בפרט מהדורות הראשונים) אף שהתנאים נפטרו שנים רבות קודם שנולדו (משום שאין הכוונה ששמעו מהתנא ההוא בעצמו, אלא שמעו ממישהו שקיבל ממנו[13]).
אין בתלמוד עוד אמורא שהזכיר כל כך הרבה דברים (באופן יחסי) משמו של רבי חנינא בן גמליאל חוץ מרבי אבהו, וכן לא נמצא בכל התלמוד שאומר רבי אבהו דברים משמם של תנאים חוץ מתנא זה. גם רוב הדברים שאומר רבי אבהו משמו הם על מעשים מחייו ואפילו על חייו האישיים ממש[14].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בברייתא המובאת בתלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ח', עמוד א' הוא חולק על רבי עקיבא לגבי אמירת הבדלה בתפילת ערבית של מוצאי שבת, ובמשנה, מסכת מנחות, פרק ה' חולק על רבי יוסי הגלילי לגבי ההבדל בין מנחת מרחשת למנחת מחבת. כך שכנראה היה בן דורם.
- ^ מסכת קידושין, פרק ג', משנה ד'
מסכת בבא בתרא, פרק י', משנה א'
מסכת מכות, פרק ג', משנה ט"ו
מסכת מנחות, פרק ה', משנה ח'
מסכת בכורות, פרק ו', משנה ט'
- ^ ברוב המקומות (38 פעמים) הוא נזכר בשם רבי חנינא, ובקצת מקומות (9 פעמים) הוא נזכר בשם רבי חנניה. בשם רבי חנניא הוא נזכר רק פעמיים. טעויות מסוג זה נפוצות בתלמוד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כ"ג, עמוד ב'
- ^ רש"י ותוספות על תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ח', עמוד ב'
- ^ המוזכר פעמים בודדות בתלמוד, תמיד כמצטט דברים שאמר אחיו רבי חנינא בן גמליאל, דבר המעיד שהיה גם תלמידו.
- ^ ספרא פרק כא בויקיטקסט.
- ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ח', עמוד ב'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ח', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"ג, עמוד א' ותלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"ב, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ז', עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ', עמוד א' ותלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פ"א, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ט, עמוד ב'.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז', עמוד א' חמש פעמים אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, ושם בעמוד ב' 8 פעמים אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, וכן תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, עמוד א' אמר שמואל משום רבי מאיר, ובעוד הרבה מקומות כך.
- ^ ספר של"ה, כללי התלמוד, אות רנ"ט.
- ^ למשל הנאמר בתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ז', עמוד א': אמר רבי אבהו לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי אדם גדול (רבי חנינא בן גמליאל) הטיל אימה יתירה בתוך ביתו ובקשו להאכילו דבר גדול (אבר מן החי). כלומר, שבשעה שערכו בני ביתו את סעודתו של רבי חנינא בן גמליאל שמו לב שנאבד להם אחד האיברים של הבהמה שנשחטה לצורך הסעודה, ומפני אימתו חתכו אבר מן החי והביאוהו במקומו כדי שלא ישים לב לאבר החסר, (אלא שלבסוף לא אכלו כפי שנאמר שם בתלמוד שהרי "אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים")
|
|
