תל קדש

תל קדש
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	33°06′42″N 35°31′46″E / 33.111638°N 35.529517°E
	(למפת אצבע הגליל רגילה) תל קדש

ערך זה עוסק בתל בגליל העליון. אם התכוונתם לתל קדש בעמק יזרעאל, ראו קדש (יששכר).

תל קֶדֶשׁ (תל קדס) הוא אתר ארכאולוגי בהרי נפתלי שבגליל העליון המזרחי, כשלושה ק"מ מערבית למצודת כ"ח. העיר מוזכרת מספר פעמים במקרא, וכן בטקסטים שונים מהתקופה ההלניסטית. בתקופה ההלניסטית והרומית הייתה העיר פיניקית וכפופה לצור. כיום האתר הוא גן לאומי המכיל שני אתרים: תל קדש שמדרום־מערב לכביש הצפון, והמקדש הרומאי שמצפון־מזרח לכביש. התל הוא הגדול בתילי הגליל העליון. למרגלות התל נובע עין קדש.

קדש (עיר מקראית)

גומחה להזרמת דם הקורבן ובה דמות עטויה טוגה

תל קדיס מזוהה כמקומה של העיר "קדש בגליל בהר נפתלי" המוזכרת בבספר יהושע כאחת מערי המקלט לרוצחים בשגגה: ”וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם, וְאֶת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה.”^[1] וכעיר לויים: ”וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת חַמֹּת דֹּאר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת קַרְתָּן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, עָרִים שָׁלֹשׁ.”^[2]^[3]

מכיוון שיש עוד ערים המכונות "קדש" בתנ"ך, בהם קדש נפתלי, שמקובל לטעון שהיא עיר אחרת מקדש בהר נפתלי, והמזוהה עם ח'ירבת־קדיש ממזרח לפוריה, בבקעת יבנאל, קדש שליד צומת מגידו, עיר בתחום שבט יששכר, קדש ביהודה וקדש ברנע, אזכורים סתמיים של "קדש" דורשים פענוח לזיהוי העיר אליה מכוון הכתוב. עם זאת, מקובל לזהות את האזכורים הבאים עם קדש בהרי נפתלי:^[4]

העיר הכנענית המנוייה ברשימת הערים שנכבשה על ידי יהושע^[5]
העיר שנכבשה על ידי תגלת פלאסר השלישי בשנת 733 לפנה"ס: ”בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי, וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה.”^[6]

כתבים חוץ מקראיים

בתעודות מצריות יש מגוון אזכורים של "קדש", המזוהות כולן על ידי חלק מהחוקרים כקדש על הארנת. עם זאת, חלק מהחוקרים מזהים את "קדש" שבראש רשימת ערי סוריה וארץ ישראל של תחותמס השלישי ו/או את קדש שבתבליט של סתי הראשון כקדש שבהרי נפתלי.^[4]

קדש נזכרת בפפירוסים של זנון. בספר חשמונאים א' מוזכרת קדש בקרב בין יונתן החשמונאי ודמטריוס הראשון.

על פי יוסף בן מתתיהו, לאחר שפרעו היהודים ברבת עמון, חשבון, גרש, פחל ובית שאן, ולאחר מכן גדר, סוסיתא וערי הגולן, פנו ל"קדש אשר לצורים", עכו, גבע וקיסריה לפרוע בהן.^[7] בהמשך כתב שבין קדש, הכפר הצורי החזק בגבול הארץ, ויושבי הגליל, יש איבה גדולה, וטיטוס קבע בה את מחנהו לקראת צאתו לקרב ביוחנן מגוש חלב.^[8]

בכתובת יוונית שהתגלתה בסלינוס (אנ'), עיר בסיציליה עם נוכחות פיניקית משמעותית, נמצאו שמות יווניים ופיניקיים, ביניהם "קַדוסיס בן מַטולאיו";^[9] ככל הנראה מדובר בפיניקי שהיגר מקדש לסיציליה, לאחר שאביו היגר ממטולה לקדש.^[10]

ארכאולוגיה

חפירת בדיקה נערכה בשנת 1953 על ידי יוחנן אהרוני, ובה בלטו שכבות רבות מתקופת הברונזה הקדומה. בשנים 1997–2010 התנהלו באתר חפירות ארכאולוגיות על ידי חוקרים מאוניברסיטת מישיגן. נחשף מבנה מנהלי פרסי ומעליו מבנה הלניסטי בגודל 56×40 מטר. זה ננטש באמצע המאה השנייה לפני הספירה (תקופת מרד החשמונאים) אך שב לפעילות. ב־2010 נמצא מטבע תלמיי ייחודי שמוקדש לארסינואי השנייה.

בתל קדש נמצאו השפעות פיניקיות רבות, בהקשרים הלניסטיים,^[11] ומציגים כפיפות לצור.^[12]

המקדש הרומאי בצד הצפון־מזרחי של הכביש הוא מן המפוארים ביותר ששרדו בשטח ארץ ישראל. מדובר במקדש מונומנטלי לאל בעל שמין, וזאת על סמך מספר כתובות יווניות שנמצאו באתר. בעל שמין היה אחד האלים הראשיים של תושבי המרחב הסורי־פיניקי בתקופה הרומית.

נראה שהכניסה למקדש זה, נשמרה לכוהני המקדש בלבד. לכן, בצידי הפתחים נחצבו גומחות בהן ניתן היה להזרים דם קורבנות לתוך נסכים בתוך המקדש. אחד הפתחים מעוטר בדמות עטויה טוגה.

בשנים 1976–1977 נערכו סקרים מקיפים באזור על ידי אשר עובדיה, משה פישר וישראל רול. בשנים 1981, 1983, 1984 נערכו על ידם חפירות מלאות באתר. על פי החופרים נבנה המקדש בסביבות שנת 117 לספירה, ונראה שחרב ברעידת אדמה בשנת 363 לספירה.

ברחבי האתר ובעיקר ליד המעיין פזורים סרקופגים גדולים. תושבי האזור השתמשו בהם כשוקת לצאן. ניתן לראות בשטח סרקופגים בודדים וזוגיים כולל מכסי האבן הגדולים.

בקרבת האתר תעלות קשר מתקופת מלחמת העצמאות, וחורשה של עצי אלה אטלנטית.

בחלקו הצפוני של תל קדש, לצד כביש 899, נמצא מאוזוליאום עתיק בחורבנו. במאה ה־19 בזמן סקר ארץ־ישראל המערבית, שנערך על ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, שורטט המבנה בשלמותו, מאז האבנים כנראה נלקחו לבניית בתי הכפר הערבי הסמוך – קדס (אנ').

תל קדש ודבורה הנביאה

החל משנת 2012 החלו קבוצות של יהודים חרדים להגיע אל הגן הלאומי תל קדש, כשהם מזהים את האתר כמקום קבורתן של דבורה הנביאה ויעל אשת חבר הקיני. מקורה של האמונה לפיה במקום קבורות הדמויות המקראיות החלה בימי הביניים כאשר בכתובים נרמז כי השתיים קבורות בעיר המקלט תל קדש, שעל פי הערכות נמצאת בכלל באזור טבריה.

כל העדויות מהחפירות באתר מעלות כי מדובר בעתיקות רומאיות, המתוארכות למאה הראשונה עד למאה השלישית לספירה, עשר מאות מאוחר יותר מתקופת השופטים, ולכן אין קשר בין הקברים באתר לדבורה ויעל.

ונדליזם

בעקבות זיהוי המקום כקבר דבורה הנביאה החל מ-2012 החלו מעשי ונדליזם בעתיקות. אלמונים קדחו בתוך השיש של אחד הסרקופגים ותקעו דיבלים ממתכת, במטרה לקבע שם עששית לנרות. בהמשך התחילו לצבוע את האבנים בתכלת, לנסות לנפץ חלק מסרקופגים, לסמן את המקום כקברי צדיקים להשחית שלטים שעליהם כתובות המילים "גן לאומי" או "מקדש". על פי רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים נגרם לעתיקות באתר נזק בלתי הפיך.^[13]^[14]^[15]