הנשים שהגברים אינם רואים (באנגלית: The Women Men Don't See) היא נובלטה מאת ג'יימס טיפטרי ג'וניור (שם העט של אליס שלדון).[1]
הסיפור פורסם לראשונה ב-1973 בכתב העת The Magazine of Fantasy & Science Fiction (אנ'), ופורסם בו שוב במהדורת 30 השנים ב-1979,[2] וגם ב-2011 באנתולוגיות "המיטב" של כתב העת.[3]
הסיפור תורגם לעברית על ידי נגה ברוקס, ונכלל בספר "מדע בדיוני ופנטסיה" בעריכת אדוארד ל' פרמן (אנ') שהופיע בשנת תש"מ בהוצאת לדורי.
תקציר עלילה
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של דון פנטון, סוכן הממשלה האמריקאית, וסובב סביב רות פרסונס, אישה בה פוגש פנטון כשהוא נופש במקסיקו. רות ובתה אלתיאה שוכרות מטוס עם הטיס מאומת המאיה, אסטבן, ומאפשרות לפנטון לטוס עמן. דון שופט את הנשים על פי כמה הן יפות וארוטיות בעיניו, וכבר בהתחלה אינו מרוצה שהן אינן מגלות בו כל עניין.
כשהמטוס מתרסק, דון משתאה שהנשים לא נכנסות להיסטריה, והוא נעלב שאין הן מחפשות את עזרתו. הוא ורות עוזבים את אלתיאה ואסטבן כדי לחפש מים. במהלך הזמן, דון נהיה יותר ויותר מרוגז מכך שרות לא מתנהגת כפי שלדעתו אישה אמורה להתנהג. משיחותיו עמה עולה כי היא מרגישה ניכור מכורח היותה אישה, אך דון מבטל את דבריה. היא אומרת לו, "מה שנשים עושות זה לשרוד. אנו חיות אחת כאן ושתיים שם, בסדקים שבמכונת-העולם שלכם."
דון שובר את רגלו, והשניים נתקעים רחוק מחבריהם במטוס במשך שני לילות וימים. דון שם לב שרות מחכה למשהו, או מישהו, והוא מתחיל לחשוד בה. כשהשניים פוגשים במשלחת חוצנים, דון אינו מסוגל להפנים את קיומם, ואת המחשבה שאולי לזה רות חיכתה. הוא מנסה "להציל" אותה, בעוד היא מבקשת את עזרתם של החוצנים שאינם מראים כל סימן של אגרסיביות. הוא יורה לעברם, ופוגע ברות. החוצנים מסכימים לקחת את שניהם למטוס, שם רות דואגת שדון ירד מסירתם, ומעלה במקומו את אלתיאה, ומבקשת מהחוצנים לקחת אותן עימם, כי עדיף להן הלא נודע על קיומן בכדור הארץ.
כשטיפטרי עצמה כתבה סיכום של הסיפור, היא סיימה במילים אלה: "המסר הוא חוסר ההבנה המוחלט של המספר את מניעיהן של נשים, כאשר הוא מייחס הכל לעצמי שלו," ורק רואה נשים במונחים מיניים - הנשים הן כמעט בלתי נראות לדידו, חוץ מאשר כשהוא בוחן אותן כפוטנציאל לעניין ארוטי.[4]
כתיבה
שלדון אמרה שהיא הכירה את הדמות של רות פרסונס כל כך מקרוב שהדמות נכתבה כמעט מעצמה, וכל מה שהייתה צריכה לעשות זה לא לדברר אותה יותר מדי. לעומת זאת, את דון פנטון התקשתה לכתוב, כי למרות שרצתה להעביר את המסר של זעמן של נשים, דרכו הייתה צריכה לכתוב את זה בנימה מנותקת, וחסרת הבנה. את המסר המרכזי הזה אפשר להבין במשפט הארוך ביותר של רות בסיפור:
לנשים אין זכויות, דון, חוץ ממה שגברים מתירים לנו. גברים הם יותר אגרסיביים ובעלי יותר כוח, והם שולטים בעולם. כשהמשבר הגדול הבא יטריד אותם, הזכויות-לכאורה שלנו יעלמו כמו - כמו העשן הזה. נחזור להיות מה שתמיד היינו: רכוש. וכל מה שהתקלקל יזקף לחובת החופש שלנו, כמו הנפילה של רומה. אתה תראה.
קבלה וביקורת
רוברט סילברברג ביקר את הסיפור לפני שהיה ידוע שטיפטרי היא אישה. הוא השווה את טיפטרי להמינגווי, לטובת טיפטרי, כאשר לדעתו "זהו סיפור פמיניסטי מאוד, המסופר מנקודת מבט גברית לחלוטין, והוא דורש את תשומת לבם של כל מי שבחזית במלחמות לשחרור מיני, זכרים ונקבות כאחד."[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים